שכול
טרור הקוקורונה השאיר אצלי צלקות שלא יגלידו לעולם. השנה 2020 לאחר ימי הסגר הרצחני הראשון. אמא שלי אשה בריאה לחלוטין ומלאת חיים בת 75 החלה ליפול אחרי הסגר הראשון מסיבה לא מוסברת. הלכנו מאורתופד לאורתופד, מנוירולוג לנוירולוג ללא מענה. היה תור לאם אר איי שלא הגיע עדיין. בינתיים שברה את כף הרגל. בבית החולים רק בדיקות קורונה אחרי שבוע שלחו אותה ל"שיקום" עם הגבלת ביקורים של מבקר בן משפחה אחד למשך 45 דקות ליום. בשיקום בידודים של אנשי צוות, חוסר טיפול מספק, רק מעט פיזיותרפיה. נכנסה על הליכון, יצאה אחרי חודש על כסא גלגלים.הזמנו פיזיותרפיסט פרטי מומחה הביתה שהגיע מיד למחרת חזרתה , האבחנה היתה שהיא תלך ושהרגל שלה נפוחה כי ירדו אליה נוזלים מחוסר עמידה וחוסר טיפול ועם הטיפול המתאים תחזור ללכת. אבל יומיים לאחר חזרתה הביתה - דום לב (זה היה לפני ההזרקות כנראה קרישי דם מזה שזרקו אותה במיטה ב"שיקום" בחוסר טיפול) אני הייתי ליידה. הזמנו את מד"א שבאמת השתדלו להציל אותה ובניגוד לרופאים האטומים בבית החולים עשו ככל יכולתם, אחר כך הזמינו משטרה, ואני די מזועזעת מעניין הזה שמביאים שוטר לאנשים שהמומים על מות יקירתם.
אמי ז"ל נפטרה שלושה ימים לפני ראש השנה. היה זה יום רביעי בסביבות השעה 10:00. הלוויה נערכה רק ב19:00 בערב למרות שהוריי קנו קבר בחייהם. טרור הקוביד מעבר להיותו אחראי למותה הביא גם לחילול זכרה. החתימו אותנו שלא יהיו יותר מ30 איש בלוויה. הלוויה נערכה בחוץ בחושך בצורה שלא כיבדה את אמי מספיק. בקושי היה יום וחצי שבעה (חמישי ושישי הוא ערב ראש השנה). בקושי באו אנשים כתוצאה משטיפת המוח של רייך הקורונה. אחר כך היה סגר. למזלנו מצאנו בונה מצבות שעמד בלוח הזמנים והכין מצבה כמו שאמי היתה רוצה אבל זה כי התחלנו לטפל בזה יום לאחר הפטירה והרבה ספקים אמרו שלא יוכלו להספיק בגלל הסגר. חששנו מאוד שהסגר יהיה רצחני כמו הראשון (מה שלא היה כך) ושיחבלו לנו בשלושים והיה לנו ברור שאנחנו נגיע לקבר בשלושים גם אם נצטרך לשלם לאמבולנס פרטי כדי להתגבר על קלגסי רייך הקורונה. אנחנו במשפחה הגרעינית (אבא שלי אחיות ואח לא חששנו ודי מהר קלטנו שזה לא מגפת סוף העולם). רצינו לעשות גם שלושים בבית. הדודים שטופי המוח מתעמולת רייך הקורונה רבו איתנו למה אנחנו עושים בבית ואבא שלי ויתר להם ועשינו בבית הכנסת. לאורך כל תקופת טרור הקוביד הרגשנו במצור, שהמדינה תוקפת אותנו. אני אישית לא הסכמתי לחסום את אברי הנשימה והחזקתי באופן קבוע פחית ריקה ביד. כל פעם שנסענו לבית העלמין (ואני החלטתי שאבקר בקבר כל ערב ראש חודש במהלך השנה), התנפלו עלינו אנשים שטופי מוח וחולי נפש באוטובוס אפילו שלא ישבתי ליידם. כל פעם שהייתי הולכת עם אבא שלי לסופר היתה היתקלות כלשהי עם זומבי פסיכופט שדמיין שעומדים קרוב אליו, סדרנית שאכפה את טרור הקוביד בהתלהבות ובאכזריות סמרטוטי פנים, כפפות מניילון שהסופר חילק כדי להגביל תנועה. לא אשכח את הפעם שהלכתי לסופר עם אבא שלי(אדם מעל גיל 80) והוא לקח בידו לחמניות והכניס לשקית כדי לרכוש אותם. אישה מנוולת החלה לצרוח עליו אתה חולרע! בגללך ימותו מקורונה כולם. אז התחלתי לצרוח עליה בחזרה שהיא חולירע בעצמה. בא המנהל המנוול ורצה להזמין לי! משטרה. אחר כך התלוננתי עליו לתלונות הציבור בסופר והוא התקשר כדי "להתנצל" שיחה מוקלטת ..ושיקר שהוא הציע לי להזמין לאישה משטרה המנוול. יותר לא דרכנו בסופר הזה. בכל בוקר רק אבא שלי פותח רדיו כל הזמן בלופ - מגפת הקורונהנפטרים מתים מאומתים מגפת הקורונה נפטרים מתים מאומתים וגם בעיתונים. לא אשכח את דבריו של הנשיא לשעבר ריבלין בערב יום כיפור מעט לאחר פטירת אמי שידליקו נר לחללי!!!! הקורונה תוך ביזוי חללי צה"ל ובעקיפין ביזוי של זכרה של אמי שהיא קרבן של טרור הקורונה. חשתי בחילה תמידית וחשבתי שאני עומדת לצאת מדעתי.
כמובן שאחר כך היה הטלאי הירוק ואבא שלי הזריק כדי לומר קדיש על אמי בבית הכנסת וחששתי מאוד וקניתי nac, ואני שלא הזרקתי הודרתי מכל מקום בטלאי הירוק ואני במצב שלמזלי סיימתי מסלול לימודים לפני הקוקורונה אבל הרגשתי במבוי סתום בבית.
שנה עברה, אזכרה לרגל שנה לפטירתה -שוב רבנו עם הדודים שטופי המוח למה אנחנו עושים את האזכרה בבית - והם כבר מוזרקים מכף רגל עד ראש! עדיין שטופי מוח . הפעם לא ויתרנו - הם באו וישבו במרפסת חנוטים בסמרטוטי פנים. אחד לא הגיע כי קורונה.. ממש הרגשתי שיש פה זלזול בזכר של אחותם.
אחר כך הגענו לראש השנה הבא ובעלה של אחותי השתעל קצת בעבודה והבוס שלו הכריח אותו להיבדק והוא יצא חיובי ושוב ראש השנה בפורמט מצומצם. אני נוהגת ללכת לבית כנסת בחגי תשרי והיה טלאי ירוק שנאכף בצורה דרקונית -רצו שישלחו להם מראש את הטלאי! שלא נדבר על סמרטוטי הפנים שאין מצב שאני אעטה, לכן ויתרתי, הלכתי לבית כנסת חב"ד לנעילה שארגנו בחוץ. אין לתאר את ההרגשה לחיות שנים במצור בצורה כזו. באופן כללי אין שום התייחסות לשכול אזרחי (אלא אם הפטירה היא מקורונה- תמותו בכיף רק לא מקורונה) אבל כאן זה יותר משכול אזרחי. אנחנו נפגעי טרור - הטרור שהמדינה שלנו! הפעילה כלפי אזרחיה! והתעלמו מכל השכול הזה וביזו את הזכר של אמא שלי כי קורונה!!! כאמור, הצלקות שנותרו פה לא יגלידו לעולם והן חלק ממני לתמיד.
אז בתקופה זו של ימי זיכרון אני מעלה את זכרה של אמי שהיא קרבן של טרור הקורונה ונרצחה בגלל טרור הסגרים
יהא זכרה ברוך והיא בליבנו לעד
למרות הנסיונות להשכיח את זכרה אני מודה לפינה על הפורום ועל האפשרות להזכיר את זכרה - לזכור ולא לשכוח את פשעי הקורונה ואת העובדה שהמדינה שלנו תקפה אותנו אזרחיה והטילה עלינו משטר טרור קרוב לשלוש שנים.
תודה רבה לכולכם על התמיכה.
