מחווה לפרופ' רצף לוי

ממש לאחרונה פרופ' רצף לוי הצטרף לטוויטר. ב 15.11.22 רצף התראיין אצל יאן ג'קיילק ב"מובילי מחשבות אמריקאים". במקרה או שלא במקרה סיימתי את תרגום הראיון המרתק הזה. אפשר לצפות בו פה (למנוי פרימיום)

"משרד הבריאות בישראל מסתיר באופן פעיל מידע קריטי על תופעות הלוואי של החיסונים מהציבור הישראלי", אומר רצף לוי, מומחה לניהול סיכונים ומערכות בריאות ופרופסור בבית הספר לניהול MIT. הוא היה שותף בכתיבת מאמר שמצא עלייה של 25 אחוז במספר שיחות חירום (למד"א) להתקפי לב בקרב צעירים ישראלים לאחר השקת החיסון הגנטי לקוביד במדינה.

אנחנו נסתכל על סדרת סרטונים שהודלפו שמראים שהרשויות בישראל, אחת המדינות המחוסנות ביותר בעולם, ידעו הרבה יותר ממה שהודיעו על תופעות הלוואי של החיסון.

"למה זה חשוב מעבר לישראל? … כי ישראל הייתה בעצם המדינה הראשונה שהשיקה [קמפיין] חיסונים לאומי, והיא עשתה זאת במסגרת הסכם ייחודי מאוד עם פייזר שבעצם הפך את ישראל למעבדה כלל עולמית עבור שאר העולם. ואכן, אם אתה עוקב אחר כל שלבי האישור של ה-FDA של החיסון, בכל אחד מהם, פייזר מצטט ומסתמך על נתונים מישראל".

יאן ג'קיילק: פרופ' רצף לוי, תענוג גדול לראות אותך ב"מובילי מחשבות אמריקאים".

רצף לוי: תודה לך, יאן. תענוג להיות כאן ותודה על ההזדמנות לדבר איתך.

מר ג'קיילק: היית מעורב עמוקות בניתוח כל מיני דברים הקשורים למגיפת הקורונה במהלך השנים האחרונות. יש לציין כי ב- Nature Scientific Reports היית מחבר שותף של מאמר. אני אגרום לך להסביר בדיוק מה שמצאת. זה היה קשור לעלייה באירועי לב, אבל גם, אתה היית אחד החוקרים שהסתכלו על הסרטון הישראלי שדלף על תופעות לוואי אפשריות של חיסון. אנחנו הולכים לדבר על כל זה, אבל לפני שנעשה את זה, ספר לנו בקצרה את הרקע שלך, כי זה באמת מרתק איך זה משתלב בכל ההיבטים השונים של מה שקורה בשנים האחרונות.

רצף לוי: כן. הרקע שלי אולי קצת ייחודי. נולדתי בישראל והייתי כמעט 12 שנים בצבא כקצין מודיעין ופיתחתי מערכי מיומנויות מודיעין. אחר כך שיניתי קריירה והגעתי לארה"ב כדי לעשות דוקטורט וסיימתי כחבר סגל ב-MIT. העבודה שלי לאורך השנים הייתה במפגש של אנליטיקה ומודלים עם נושאים כמו ניהול סיכונים, ועבודה רבה עם מערכות בריאות ומערכות אחרות הקשורות לבריאות שבהן הסתכלתי על הרבה נתונים, ולעתים קרובות ניסיתי לנתח מה הנתונים מספרים לנו על איכות, בטיחות וסיכונים.

ברור שכאשר החלה מגיפת הקוביד-19, העברתי הרבה מתשומת ליבי למה שקורה. כשמגיעים למאמר הספציפי הזה ב-Nature Scientific Reports שהזכרת, בקצרה מה שמצא מאמר זה שכאשר אתה מנתח את קריאות החירום הלאומיות של שירות האמבולנס הלאומי בישראל, אתה מגלה שבחמשת החודשים הראשונים של 2021, אתה רואה עלייה של 25 אחוז בקריאות לדום לב והתקפי לב בקרב אנשים צעירים בין הגילאים 16 עד 39.

זאת בהשוואה לשנים הקודמות של 2019 ו-2020. זהו פרק זמן שבו אתה יכול למעשה לשלוט על תקופה שבה הייתה לך רק מגיפה, ולאחר מכן תקופה שבה הייתה לך מגיפה וחיסונים. כשניתחנו את העלייה הזו, גילינו למעשה שיש מתאם זמני בין העלייה הזו החל בתחילת 2021 לבין השקת קמפיין החיסונים בישראל.

באופן ספציפי, ראינו מתאם זמני בין מספר המנות שניתנו לקבוצת גיל ספציפית זו, 16 עד 39, לבין מספר שיחות EMS עם דום לב ואבחון התקף לב. באופן מעניין למדי, לא ראינו, וגם לא מצאנו את אותו מתאם סטטיסטי עם מספר זיהומי COVID 19 באותה קבוצת גיל.

איפה זה משאיר אותנו? זה משאיר אותנו עם דאגה שקודם כל יש עלייה בלתי מוסברת של כמות אירועי בריאות די רציניים בקרב אנשים צעירים. זה לא משהו שאמור לקרות, וחלק מדאיג אפילו יותר שמזהים שיש מתאם זמני כלשהו עם מסע החיסונים.

עכשיו, רק כדי לשים את זה בהקשר, למאמר אין מספיק נתונים או נתונים נכונים כדי להסיק שיש קשר סיבתי בין החיסון לעלייה שאנו רואים, אבל זה בהחלט דורש חקירה מאוד יסודית כדי להבין, עם נתונים אישיים מעודנים יותר, מה קורה.

לצערי, אפשר היה לצפות שמשרד הבריאות בישראל יאמץ זאת כדבר שיגרום להם לפתוח בחקירה. אבל המציאות הייתה שהם בעצם פתחו במתקפה עלינו הן ברשות הרבים, כמו גם בניסיון פעיל לגשת לכתב העת ולבקש ממנו לחזור בו מהמחקר. זה מאוד מצער, כי הדבר היחיד שהמאמר עושה הוא להדגיש כמה עובדות מדאיגות, ואז מבקש שהדברים ייבדקו.

ולמעשה, המאמר אומר במפורש שפוטנציאל יכול להיות מספר סיבות לעלייה זו, כולל אולי תפקיד כלשהו שיכול להיות קשור או קשור לזיהומים של קוביד-19. אבל המתאם הזמני הזה שאנחנו רואים עם החיסונים נראה מאוד מדאיג, במיוחד בגלל שיש איזה מנגנון סביר של הסיבה שנראה את זה. עכשיו, מה זה המנגנון הזה?

מר ג'קיילק: נכון, בדיוק.

רצף לוי: אנחנו כבר יודעים, וזו עובדה, וכולם מסכימים על העובדה הזו, ואין ויכוח על העובדה שהחיסונים האלה, חיסוני הקוביד-19 של פייזר – זה החיסון העיקרי וכמעט כל אזרחי ישראל חוסנו עם חיסון פייזר – ישנה הסכמה מוחלטת שחיסונים אלו יכולים לגרום למצב שנקרא דלקת שריר הלב או מצב אחר שנקרא דלקת קרום הלב, ואלה בעצם מצבים שבהם הלב שלך מודלק.

למעשה, השיעורים הם הגבוהים ביותר בקרב אנשים צעירים, במיוחד גברים. אבל אנחנו גם יודעים שעם המצב הזה, מעבר למקרים הקליניים שבאמת אפשר לאבחן כי יש תסמינים, יש למעשה הרבה מקרים הם מאוד מעורפלים, או אפילו מקרים תת-קליניים שבהם אין תסמינים. וזה לא החשש שחשבתי עליו. זהו למעשה דאגה שה-FDA חשב עליה.

ה-FDA, כאשר אישרו את החיסון של פייזר, ביקש מפייזר לחקור ולבצע מחקר שלאחר השיווק בדיוק על דלקת שריר הלב תת-קלינית בקרב אנשים צעירים. עכשיו, הנה עוד עובדה שאנחנו יודעים. לעתים קרובות דלקת שריר הלב תת-קלינית יכולה להיות הגורם העיקרי למוות פתאומי בגלל דום לב בקרב אנשים צעירים. כשלוקחים את המנגנון הקליני הידוע הזה, ושוב, זה לא משהו שחשבתי עליו, זה מנגנון ידוע המבוסס על שנים רבות של ספרות ואתה מחבר את זה לנתונים שרואים בישראל, ולא רק בישראל.

אנחנו למעשה רואים את אותן מגמות במדינות אחרות כמו בריטניה. כשאתה מחבר את כל זה, אתה חייב לשאול את עצמך לכל הפחות, "מה קורה?" אתה חייב להסכים שלכל הפחות אתה צריך לחקור ביסודיות מה קורה. למרבה הצער, זה לא מה שקורה בישראל, ולמרבה הצער לא קורה במדינות אחרות כמו ארה"ב ובריטניה.

מר ג'קיילק: זה חשוב להפליא, כי בתוכנית הזו כיסינו כל מיני תרחישים. כיסינו את המנגנון סביב שריר הלב והקשרים הפוטנציאליים שלו עם חלבון הספייק וכל מיני דברים. אבל רק לעתים רחוקות כיסינו את זה רק על ידי התבוננות בפיסות הנתונים השונות ופשוט לחשוב, "נראה שכל זה משתלב ביחד." אנחנו צריכים ללמוד את כל זה ולשאול את השאלה, "למה זה קורה?"

מר לוי: כן. רק כדי להדגיש את מה שאמרת עכשיו, אני רוצה להתייחס לאירוע היסטורי שרלוונטי לחיסון אחר שגרם גם הוא לדלקת שריר הלב. זהו החיסון נגד אבעבועות שחורות שהיה ידוע גם כגורם לדלקת שריר הלב. בשנת 2015, הצבא האמריקאי ערך מחקר די גדול, והתוצאות פורסמו בכתב עת אקדמי בשם פלוס.

המחקר הזה היה בעצם בדיקת אנשים שקיבלו את החיסון נגד אבעבועות שחורות ואת חיסון השפעת, לפני ואחרי שקיבלו את החיסון, ובדיקת סמנים ביולוגיים קרדיווסקולריים כדי לראות אם אתה יכול לזהות מקרים תת-קליניים של דלקת שריר הלב.

מה שהם מצאו היה די בולט. הם מצאו שעבור החיסון נגד אבעבועות שחורות שעבורו ידעת שיש סיכון לדלקת שריר הלב, שיעור המקרים התת-קליניים היה גבוה פי 60 ממה שהיה השיעור הקליני הידוע. יחד עם זאת, הם לא ראו כמעט אף מקרים בחיסון נגד שפעת.

מה המסקנה? המסקנה היא שחיסונים מסוימים יכולים לגרום לדלקת שריר הלב קלינית, וסביר מאוד שהחיסונים הללו גרמו, מעבר למקרים שאבחנו, הם גרמו להרבה יותר מקרים. למעשה, כבר יש לנו כמה מחקרים ראשוניים על פייזר וחיסוני ה-mRNA שמצביעים על כך שאנו רואים את אותה בעיה כאן.

יש מחקר מתאילנד שעשה משהו דומה למה שעשה הצבא האמריקני, ומצא שבעה מקרים בקרב 201 בנים, מה ששוב מביא אותנו לשיעור של 1 עד 31-50 גברים צעירים שמקבלים את החיסון הזה שאולי יש לו סוג של פציעה בלב. עכשיו, האם אנחנו יודעים מה ההשלכות ארוכות הטווח של זה?

לא, אנחנו לא. אבל כמו שהצבא האמריקאי עשה בזמנו ב-2015, אנחנו מחויבים לבדוק את הדברים האלה. למעשה, ההחלטה ביחס לחיסון נגד אבעבועות שחורות הייתה להוציא אותו מיד מתוכנית החיסונים של הצבא האמריקאי.

כאן אנו רואים משהו שונה מאוד, כפי שציינת. אתה שואל את עצמך "מה שונה?" חיסונים אלו אושרו בתהליך חסר תקדים ומהיר שבעצם לא פעל לפי הגישה והמתודולוגיה המרכזית שהתרגלנו אליהן במשך עשרות שנים. ברגע שאתה סוטה ממה שידוע, ממה שנקבע, אתה מעמיד את עצמך במצב מאוד בעייתי כרגולטור, נכון?

כי אם משהו קורה, אין לך למה להתייחס. כי עם כל חיסון שאתה פורס לאחר ניסויים קליניים, אתה לוקח בחשבון שתהיה אפשרות של נזקים שלא זיהית בשלבים הקודמים בשלבי הניסוי הקליני. אבל לכל הפחות, אתה מרגיש בנוח שפעלת לפי המתודולוגיה המקובלת לגבי איך לבדוק את החיסון הזה.

אבל אם לא עשית את זה, ונתת את זה למיליוני ומיליארדים של אנשים, כולל אנשים צעירים שיש להם סיכון מאוד מאוד זעיר מקוביד 19, אז אתה שם את עצמך במצב שבו אתה בעצם לא יכול להודות בשום טעות יותר, כי זה ירמז שעשית משהו מאוד מאוד רע. מצב נפשי זה השפיע על התנהגותן של סוכנויות רגולטוריות ברחבי העולם.

הכל חוזר למקור של איך אנחנו מאשרים את החיסון הזה, ולמי אנחנו מאשרים את החיסון הזה. אישרנו את זה בצורה מאוד מהירה ואישרנו לכולם ללא קשר לסיכון. זו הייתה בעצם הטעות הבסיסית שעשינו. וכל השאר אפשר להסביר על ידי זה.

מר ג'קיילק: זה מרתק. עכשיו יש לנו מאמר שבו נדהמתי מניתוח חדש של ג'ון יואנידיס שמראה את הסיכונים בפועל על פני ריבוד גילאים, ואיך באמת עבור הרוב המכריע של האנשים זה היה מאוד מאוד נמוך. ובהתחשב בסוגי המידע שאנו מקבלים על חיסונים, כולל המחקר התת-קליני הזה של דלקת שריר הלב מתאילנד, זה כמעט בלתי נתפס בעיני. זה שיעור גבוה בהרבה ממה שאתה רואה אי פעם עם חיסונים מכל סוג שהוא, נכון?

רצף לוי: כן. המחקר שאתה מתייחס אליו הוא עקרוני, אבל למען האמת, זה לא חדשות. הנתונים האלה, המספרים האלה היו ידועים במרץ 2020, נכון? ידענו את העובדות הללו בשלבים הראשונים של המגיפה. למעשה, ניתוח הסיכון-תועלת של החיסון היה ידוע גם מהניסויים הקליניים שנערכו.

יש ניתוח או ניתוח מחדש של הניסויים הקליניים של פייזר ומודרנה על ידי קבוצה של מדענים רציניים מאוד, שבעצם מראה לנו שכאשר מסתכלים על הנזק הרפואי הכולל, כולל מקרי מוות ואשפוזים חמורים ואירועים לוואי חמורים לעומת מקרי מוות כתוצאה מקוביד ואשפוזים. עבור נגיף הקורונה, יש הרבה הרבה יותר נזק בין נזקי החיסון, לעומת נזקי הפלצבו.

זה כבר היה צריך להיות דגל אדום שלכל הפחות אסור לנו להשתמש בחיסון הזה בקרב אנשים צעירים שנמצאים בסיכון מאוד מאוד מאוד נמוך, במיוחד אם הם בריאים. בעיקרו של דבר, אין להם סיכון מקוביד 19 אם הם בריאים. אתה מעמיד אותם עכשיו במצב שבו הם לוקחים סיכון לא ידוע, שכעת אנחנו יודעים שהוא למעשה במקרים מסוימים די משמעותי, ועלול באמת לסכן את עתידם של צעירים, כולל גרימת מותם.

מר ג'קיילק: יש מחקר חדש יחסית שבו הרופא הראשי הכללי של פלורידה, ד"ר ג'וזף לדאפו, מצא עלייה של 84 אחוז בקרב קבוצת גיל דומה של גברים צעירים במוות לבבי.

רצף לוי: הנה דרך אחת להבין את המחקר שיצא מפלורידה. זה הסבר מאוד אינטואיטיבי על אופי התוצאה. בואו נניח שלחיסון אין השפעה על מוות לבבי, נכון? ואז, כשאנחנו מסתכלים מתי התחסנתם, ואם לצערנו מתתם לאחר חיסון מאירוע לב פתאומי כלשהו, ​​אז המרחק, המרחק הזמני מהחיסון צריך להיות בעצם אקראי לחלוטין. אז, הסיכוי לקבל את זה שבועיים לאחר החיסון צריך להיות זהה לקבל את זה בין שבוע שמונה לשבוע 10 לאחר החיסון.

מה שהמחקר הזה מראה הוא שזה למעשה לא המקרה. למעשה, סביר יותר שיהיה לך אירוע מצער שכזה בשבועות שלאחר החיסון. זה בעצם סותר את ההשערה הראשונית, אותה השערת משאלת לב שאין קשר ביניהם, או שאין השפעה בין החיסון לבין מקרי מוות לבביים.

עכשיו זה יראה לנו קשר סיבתי? שוב, לא, אבל זה לא העניין כאן. מה היא הנקודה? הנקודה היא ראשית, החובה היא להראות שהחיסון בטוח, לא להראות שהחיסון אינו בטוח. זהו עיקרון בסיסי שהיה מקובל במשך עשרות שנים כאשר חשבנו על יתרונות הסיכון של תרופות, תרופות וחיסונים.

אבל שנית, שוב, אי אפשר להסתכל על זה רק כתוצאה מבודדת. אתה צריך להסתכל על הראיות הכוללות, כפי שתיארתי אותן זה עתה. אתה צריך להסתכל על המנגנון הקליני הסביר שאנו כבר יודעים שקיים. ולכל הפחות, זה רק צריך להעלות את החששות שלך שמשהו ממש ממש מטריד קורה כאן.

הייתי במחנה המיעוטים בוויכוחים רבים סביב המגיפה הזו, אבל אני תמיד אומר לאנשים שאני מרגיש שאני הנרטיב המרכזי. האנשים שהמשיכו לדבר על יתרונות-סיכון, ועל כך שהקדישו זמן לחקור באמת כל אות, הם מייצגים את מה שנחשב למיינסטרים, עד לפני שנתיים וחצי.

סוכנויות הרגולציה, בתמיכתם של כמה מדענים ואמצעי התקשורת, מייצגות בעצם גישה קיצונית מאוד וגישה מסוכנת מאוד, אם יורשה לי לומר. כי שוב, הם מערערים את היסודות של עבודה מדעית ורפואית נכונה. ברגע שזה נעלם וברגע שהאמון נעלם, אתה נמצא במצב מאוד מאוד מאוד מסוכן. אני מאוד מאוד מודאג מהאמון העתידי במדע וברפואה.

מר ג'קיילק: רק בקצרה, לפני שנמשיך, האם הסתכלת מקרוב על המחקר הזה שנעשה בפלורידה?

רצף לוי: כן, קראתי אותו.

מר ג'קיילק: זה (המחקר) הותקף שהוא עשוי בצורה גרועה אתה יודע משהו על הסתכלות על סוגים אלה של מערכי נתונים ומחקרים. מה אתה חושב על זה?

רצף לוי: הדבר הראשון הוא, כפי שאמרתי, אין מחקר מושלם, ואתה לא צריך להסתכל רק על מחקר אחד בודד כאשר אתה רוצה לחקור נושא כזה. אבל שוב, המחקר הזה רק מתבסס על כמות אדירה של ראיות נוספות לכך שמשהו מאוד בעייתי קורה כאן.

הטכניקה שבה השתמשו היא טכניקה ידועה. הנתונים שהם השתמשו הם נתונים טובים, נתונים טובים למדי, והמסקנות שהם הגיעו מתאימות לשיטה שבה השתמשו. אם כבר, אגב, אתה יכול לטעון שהערכות הסיכון שלהם הן פוטנציאליות מועטות.

הסיבה היא שהם בעצם משווים אנשים מחוסנים ב-28 הראשונים לאחר שהתחסנו, ולאחר מכן לאחר 28 ימים. ההנחה הבסיסית היא שיש סיכון ממש גבוה ב-28 הימים הראשונים למות מתוצאה קרדיווסקולרית, ויש הרבה פחות מזה לאחר מכן.

הבה נניח לשנייה שאולי הסיכון נמשך מעבר ל-28 ימים, אז התוצאות שהם הראו במחקר שלהם עשויות להיות ממש מוטות כלפי מטה. עכשיו, אני לא יודע מה זה מה, אבל בכנות, אני לא חושב שזו השאלה העיקרית כאן.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם יש לנו מספיק ראיות מהמחקר הזה וממחקרים רבים אחרים כדי לומר, "עצור. אנחנו הולכים להפסיק את החיסונים האלה בטח עבור אנשים צעירים, אבל אולי לכולם. אנחנו הולכים לקחת את הזמן כדי באמת להסתכל מאוד מאוד בזהירות ולבחון כל פיסת נתונים ולרכז כל פיסת נתונים אפשרית כדי להבין מהי התשובה".

זה משהו שאנחנו צריכים לעשות. עכשיו כולם יכולים לשער מה תהיה התשובה האולטימטיבית של תהליך כזה, אבל מה שמטריד הוא שאנחנו לא מסכימים שאנחנו צריכים לבדוק את זה. זה מה שד"ר לדאפו אמר. הוא אמר, "אני לא מרגיש בנוח להמשיך לתת את החיסונים האלה לאנשים צעירים, לאור העדויות שיש לי."

כי העיקרון הבסיסי ביותר ברפואה הוא קודם כל לא להזיק. וברור שהם נמצאים בסיכון נמוך מאוד לנזק מקוביד-19. אין שום סיבה לקחת סיכון כלשהו, ​​במיוחד לא כשיש לך ראיות כל כך מתגברות שמשהו פוטנציאלי מאוד מאוד לא בסדר קורה כאן.

מר ג'קיילק: משהו שאמרת קודם, חשבתי עליו. בתחילת המגיפה הייתה כמות מדהימה של פחד. יש כמה ראיות. לורה דודסוורת', למשל, בבריטניה, גילתה שיש למעשה יחידות התנהגותיות שדוחפות אנשים לעבר יותר פחד. אז, הייתה כמות מדהימה של פחד, אולי אפילו בקרב הביורוקרטים שקיבלו את ההחלטות.

עכשיו, יש סוג אחר של פחד, זה מה שאני שומע ממך. זה הפחד שיגלו שעשית משהו נורא לא בסדר, לכל הפחות. אולי יש דברים אחרים שקורים, אבל הפחד בהחלט היה מאוד מאוד חשוב בכל זה. זה שינה לחלוטין את החשיבה שלי לגבי המוטיבציה האנושית, ולמה אנשים מסוגלים במצבים כאלה.

רצף לוי: אם יש לקח שלמדתי במהלך השנתיים וחצי האחרונות הוא עד כמה חזק הפחד כמנגנון להשפיע על אנשים. מה שהבנתי הוא שבמקרים רבים זה משבית את האינטלקט, הרציונל והאתיקה. אנשים מפוחדים יכולים לעשות דברים מאוד מאוד רעים אחד לשני ואפילו לעצמם. להיות מעוגן במקור ספציפי אחד של פחד זה אפילו יותר גרוע. בואו רק נסתכל על כל הפחד והפחד ששימשו להנעת סגרים.

אם תדבר עם ההורים ותסביר להם מה ההשלכות על הילדים שלהם לא ללכת לבית הספר במשך שנתיים, או שהסבים והסבתות האלה לא מסוגלים לחבק את הנכדים שלהם או לראות אותם ולהיות מבודדים, אם הייתם יכולים להסביר להם זאת באופן אובייקטיבי, אני חושב שהם יכלו לעשות בחירה הרבה יותר מתחשבת איך לאזן את סיכונים שונים.

אבל אתה עוגן ואתה יוצר פחד מפני סיכון חד מימדי – להידבק בקוביד. שוב, זה לא אומר שקוביד לא יכול להיות מחלה מסוכנת עבור אנשים מסוימים. זה יכול. אני רוצה לוודא שזה ברור. אבל יש סיכונים אחרים בחיים, ובריאות מורכבת מכל כך הרבה ממדים אחרים. פשוט שכחנו מהרבה מהם, או שרשויות הבריאות וקובעי המדיניות שכחו מכולם, והם באמת פעלו מפחד.

הפחד הזה הודלק לעתים קרובות על ידי מדענים ואנשי מקצוע רפואיים שהעלו, ולפעמים, אם יורשה לי לומר, נתונים. אם נחזור למחקר שהזכרת על ידי ג'ון יואנידיס, זה בעצם מספר לנו את הסיפור בצורה מאוד ברורה. קוביד-19 הוא מאוד מאוד מסוכן עבור אנשים מבוגרים ואנשים עם מחלות נלוות חמורות, אבל זה לא מסוכן עבור אנשים צעירים. זה ממש לא מסוכן לילדים. התובנה הבסיסית הזו הייתה צריכה להנחות את כל מה שעשינו, אבל למרבה הצער, היא לא עשתה זאת.

מר ג'קיילק: לימדת בתחום ניהול סיכונים?

רצף לוי: בין השאר. אנליטיקה, נתונים, ניהול סיכונים, שירותי בריאות, הרבה דברים.

מר ג'קיילק: נכון, אבל ספציפית היית מעוניין להסתכל על כל הממדים השונים האלה שתיארת זה עתה כדי להבין איך לקבל החלטות טובות לגביהם. אתה האדם המושלם להסתכל על זה ולומר, "אלוהים אדירים, לאנשים האלה יש מונומניה לגבי קוביד, ויש את כל הדברים האחרים האלה שהם לגמרי שוכחים מהם." בעצם התבקשת לייעץ על זה במקצועיות, נכון? אנא ספר לי קצת על כך וכיצד עצתך נענתה.

רצף לוי: הייתי באינטראקציה בשלב מוקדם במהלך המגיפה, גם כאן בארה"ב עם ממשלי מדינות שונות וגם בישראל עם שרים. אני הולך לספר לך שתי אנקדוטות שאולי יספרו לך את הסיפור. בתחילת המגיפה נפגשתי עם מושל מדינה בארה"ב ועם מזכיר הבריאות של אותה מדינה, וזה היה בתחילת מרץ. זה מרץ 2020. צוות שעבדתי איתו הכין מפה עם כל בתי האבות במדינה.

בעצם אמרנו להם, "אתם חייבים להגן על האנשים האלה, כי הם האוכלוסייה הפגיעה ביותר בסיכון גבוה, ואם לא תגנו עליהם כראוי, יהיה לכם כמעט אסון". לרוע המזל, לקח חודשיים עד שלושה, ו-2 עד 3000 נפגעים בקרב בתי אבות מקוביד עד שהם חזרו ועבדו איתנו כדי לפתח כמה פרוטוקולים כיצד להגן טוב יותר על בתי אבות.

הסיפור השני הוא מישראל. צוות שהייתי מעורב בו, היינו בעצם הראשונים שהציגו לממשלה בישראל ניתוח של הנזק הבריאותי וההשלכות הבריאותיות של הסגרים. אני לא מדבר על ההשפעות הכלכליות, אני מדבר על ההשלכות הבריאותיות. השתמשנו במתודולוגיה נפוצה מאוד שנקראת שנות חיים אבודות, שבעצם היא בדיוק המתודולוגיה הנפוצה שבה אתה רוצה להשוות בין שתי גישות פוטנציאליות, ואתה רוצה לראות לאיזו מהן יש השפעה חיובית יותר על הבריאות לטווח ארוך.

מה שהצלחנו להראות הוא שהסגרים יגרמו בעשורים הקרובים ליותר מפקטור של 10,000, יותר שנות חיים אבודות מכל מקרי המוות שישראל תחווה מקוביד-19. הסיבה היא, ושוב, כל אדם שמת הוא טרגדיה, אבל רוב האנשים שמתו מקוביד היו אנשים מעל גיל 70 עם תוחלת חיים של כשלוש שנים.

עם הסגרים, ובמיוחד האופן שבו הן יושמו, והעובדה שהילדים נשמרו מבית הספר, אנחנו כבר יכולים לראות את ההשלכות הבריאותיות של הסגרים האלה עם שיעורים עצומים של בעיות נפשיות בקרב ילדים, הפרעות אכילה, הפרעות שינה, ילדים שהפסידו זמן בית ספר. חוסר שוויון מוגבר הוא גורם נוסף.

הסגרים שיישמנו בכל כך הרבה מדינות ברחבי העולם וההשפעה שהייתה להן על אנשים צעירים ובריאות הילדים, בהתבסס על מה שאנחנו יודעים, על סמך המדע שהיה לנו במשך שנים, הולכים לגרום לצעירים רבים לחיות חיים קצרים יותר והרבה שנות חיים אבודות, עם מספר הגבוה פי 10,000 משנות החיים האבודות בגלל קוביד. זה לא הולך להיות משהו שיקרה בעוד שבוע. זה יקרה במהלך חמשת העשורים הבאים, בשלושה עד חמשת העשורים הבאים.

אנחנו כבר רואים ילדים עם בריאות נפשית והפרעות אכילה חמורות. אנחנו יודעים שילד שנקלע לרמה כזו של בעיות אמור לחיות חיים קצרים יותר. זו ספרות ידועה. זה לא המחקר שלי, אני רק מסכם את המחקר.

מר ג'קיילק: ישנן תוצאות מדהימות שבהן צעירים עלו בממוצע עשרות פאונד.

רצף לוי: בהחלט.

מר ג'קיילק: השמנת יתר חולנית

רצף לוי: אתה צודק. אנחנו יודעים שיש מחקרים שמראים שכל קילוגרם, כל קילוגרם שאתה עולה בילדות נשאר איתך ויקצר לך את החיים. יש מחקרים שמראים את זה. למרבה הצער, לא הצלחנו שיקשיבו לקולות האלה כשניסינו להראות את המחקר הזה או לדבר על המחקר הזה לממשלת ישראל. פשוט פיטרו אותנו.

הסיבה הייתה שלא שאלנו את השאלות הנכונות. לא הצגנו את יעדי המדיניות הנכונים שהיינו צריכים לנהל. אם אתה רק רוצה לנהל את מספר ההידבקויות של קוביד-19, אז אתה עשוי להיות משוכנע שהסגרים הם מדיניות רציונלית מאוד. אבל זו מטרה מאוד שגויה. אמורים להיות לך שפע של יעדים שבאמת תופסים את ההגדרה ההוליסטית של בריאות. זה קשור לבריאות הנפש, וזה קשור לכך שאנשים מבוגרים לא מבודדים.

אנחנו יודעים שזה קיצר להם את החיים. אתה צריך לחשוב על כל ההיבטים האלה כשאתה מתכנן ומיישם מדיניות. אבל לרוע המזל התאמנו, על סמך פחד, מטרה חד מימדית. ואפילו עם המטרה הזו לא הצלחנו כל כך טוב, כי עכשיו אנחנו יודעים שהסגרים לא האטו את המגיפה. אנחנו יודעים את זה גם, אז לא הצלחנו להשיג שום התקדמות ביעד היחיד שהתמקדנו בו.

למעשה הקרבנו עוד הרבה יעדים חשובים ביותר שבאמת קשורים לבריאותם של הצעירים בחברה שלנו ושל הילדים שלנו. ובעיני, זה לא רק פגם מדעי, זה פגם אתי. זהו כשל אתי כחברה, לא שמנו את הצעירים והילדים בראש סדר העדיפויות. בעיני, זה מה שחברה אמורה לעשות.

מר ג'קיילק: סקוט אטלס אמר מספר פעמים, וידוע בכך שאמר זאת, שכחברה השתמשנו בילדים כמגן למבוגרים, ושזה בלתי מתקבל על הדעת. מה שהסברת לי זה עתה מאפשר לי להבין את זה ברמה עמוקה יותר ממה שהבנתי קודם.

רצף לוי: ורק כדי להדגיש את מה שסקוט אטלס אמר, זה אפילו לא עזר. למעשה, במובנים רבים זה עשוי להגביר את התפשטות המגיפה. אנו יודעים שהמנגנון החזק ביותר של הפצת זיהומים כמו קוביד-19 הוא משקי בית רב-דוריים. אז מה עשינו? השארנו את כל התלמידים או תלמידי האוניברסיטה מחוץ לבית הספר, והשארנו אותם בבית. השארנו את כל הילדים בבית. בדיוק יצרנו משקי בית רב-דוריים.

מה שמדהים הוא שהתובנות שאני חולק אתכם עכשיו אינן חדשות. הן היו ידועות. זו הסיבה שאני אומר שזו הייתה התגובה המרכזית לפני שנתיים וחצי. נראה שמרוב פחד לקחנו את הספר וזרקנו אותו, ואימצנו משהו שהוא לא מדע. אימצנו משהו אחר.

מר ג'קיילק: אימצנו את המודל הטוטליטרי הסיני הקומוניסטי.

רצף לוי: התגובה הראשונית של סין והסגרים שהיא עשתה והבהלה שיצאה מסין בהחלט הזינו את הפחד במערב. כעת אנו רואים בסין שמדיניות הנעילה הזו ואפס קוביד נכשלת כישלון חרוץ. זה עלול להפיל את סין, מבחינה כלכלית. שלא לדבר על כך שבסין היו הרבה אנשים שננעלו בביתם למשך חודש וחצי ולא יכלו אפילו לקנות אוכל או לקנות תרופות רפואיות.

זה בהחלט השפיע על התגובה מהמערב, למרבה הצער. רק כדי להרחיב על מה שאמרת זה עתה, אנו נוטים לקשר בין זכויות אדם לשמאל או לימין. מה שמצאתי הוא שזכויות אדם הן משהו שניתן לתמוך או לפסול על ידי הצד השמאלי והצד הימני של המפה הפוליטית. אני אדם מאוד א-פוליטי. אני מדען. מה שמדהים אותי הוא שחופש הוא ערך בסיסי של חברות דמוקרטיות, אבל זה גם ערך בסיסי של המדע.

כשאני אומר שלעתים קרובות פחד משבית את הערכים ואתיקה, אין דוגמה טובה יותר לאופן שבו הפחד באמת גרם לאנשים – שבימים רגילים היית מצפה מהם להשמיע ולהוביל עם קידום זכויות אדם ועם חופש – להיות החזיתית ביותר קו תומכים בכמה מהמדיניות הדרקונית ביותר שלקחו מאנשים זכויות אדם, זכות האדם הבסיסית להחליט איזה סוג של טיפול רפואי אתה רוצה או לא רוצה לקחת.

אבל גם בעולם המדעי, אנחנו בעצם מטילים מנגנוני צנזורה שמעולם לא ראיתי במשך יותר מ-16 שנותיי כמדען. מעולם לא ראיתי משהו קרוב לזה. אני נוטה לומר שיש לנו מקרים חדשים של אינקוויזיציה מדעית. עד לרמה זו חרג המדע מכמה מהעקרונות הבסיסיים של חופש מדעי.

מר ג'קיילק: בשלב זה, זה הזמן המושלם לקפוץ לסרטון שדלף שמדבר על נזקי החיסון. כמובן, זה בעברית. וידאנו באופן עצמאי שהכל מדויק. למעשה, כתבנו מספר קטעים בעזרתך, אז תודה לך על כך. בואו נגלגל את הראשון.

רצף לוי: תן לי רק לתת קצת רקע על מה שאנחנו רואים כאן. אני אתחיל עם סיכום, סיכום שורה אחת. כמו רשויות בריאות רגולטוריות אחרות בעולם, משרד הבריאות בישראל מסתיר באופן פעיל מידע קריטי על תופעות הלוואי של החיסונים מהציבור הישראלי.

יתרה מכך, משרד הבריאות במשך זמן ארוך ביותר לא ממש ניטר תופעות לוואי בצורה מתאימה, והייתה לו מערכת מאוד לא מתפקדת לניטור תופעות הלוואי של החיסון. זה חשוב מעבר לישראל, כי ישראל הייתה בעצם המדינה הראשונה שהשיקה את קמפיין החיסונים, קמפיין החיסונים הלאומי. היא עשתה זאת במסגרת הסכם ייחודי מאוד עם פייזר שבעצם הפך את ישראל למעבדה כלל עולמית עבור שאר העולם.

ואכן, אם עוקבים אחר כל שלבי האישור של ה-FDA לחיסון, בכל אחד מהם, פייזר מצטטת ומסתמכת על נתונים מישראל. למעשה, חלק מהפקידים הישראלים מציגים בפני ה-FDA על תוצאות המאיץ, למשל. עכשיו מה שאנחנו רואים כאן הוא דיון פנימי שהוקלט בין כמה בכירים ממשרד הבריאות בישראל לבין צוות מחקר שמשרד הבריאות עצמו שכר כדי לנתח תופעות לוואי. למה הם שכרו את הצוות המיוחד?

כי רק בסוף 2021, שנה לאחר תחילת החיסון בישראל, הצליח משרד הבריאות סוף סוף להשיק מערכת מתאימה למעקב אחר תופעות הלוואי ואיסוף דיווחים על תופעות לוואי מהמטופלים. זאת בניגוד למה שמשרד הבריאות אמר בפומבי, כולל ל-FDA, שיש להם מערכת חזקה מאוד לניטור תופעות לוואי.

לאחר שנה, הם סוף סוף הצליחו להשיק את המערכת והם בעצם שכרו את צוות המחקר הזה כדי לחקור וללמוד את הדיווחים שהתקבלו. מה ששמענו זה עתה היה חלק ממספר מסרים שצוות המחקר הזה נתן למשרד הבריאות. הנה, מה שהם אמרו להם זה שהם הופתעו לגלות שבניגוד למה שנאמר לציבור ואולי בניגוד לנרטיב הקיים, הרבה מתופעות הלוואי הן למעשה לא לטווח קצר, אלא למעשה (נמשכים) שבועות, חודשים ולפעמים מעבר. שנה.

כשאני אומר תופעות לוואי, אני מדבר על אי-סדירות במחזור, ואני מדבר על תופעות לוואי נוירולוגיות חמורות, וכן הלאה. זה עתה שמענו את ראש צוות המחקר מייעץ בעצם לפקידי משרד הבריאות לחשוב משפטית רפואית, כי הייתה להם בעיה רצינית עם תביעות פוטנציאליות של מטופלים, כי הם הודיעו לציבור בישראל ולעולם שתופעות הלוואי הן נדירות, ואם הן קורות, הן לא נמשכות לאורך זמן. הן נעלמות, אבל זה לא מה שהנתונים אומרים.

הנתונים מצביעים על כך שבמספר ניכר של מקרים, תופעות הלוואי הללו נמשכות למעשה במשך שבועות רבים, חודשים ולמעלה משנה. אז הוא מייעץ להם איך לתקשר ולחשוב בזהירות. איך הם מעבירים את זה לציבור הישראלי?

נראה שמשרד הבריאות בישראל לקח את זה לתשומת ליבם, כי כשמסתכלים על הדיווח בפועל שהם פרסמו ברשות הרבים, הם בעצם הוציאו הרבה מההודעות, הרבה מהממצאים שנמצאו על ידי צוות המחקר שהם שכרו. ויתרה מכך, הם הציגו את הנתונים בצורה שגויה והציגו את שיעורי הדיווח של תופעות הלוואי השונות, וגרמו להן להיראות כמו תופעות לוואי מאוד מאוד נדירות. בעוד שלמעשה, שיעורי הדיווח היו גבוהים בהרבה.

איך הם עשו את זה? הם עשו זאת על ידי שני דברים. הם בעצם התעלמו מהעובדה שהמערכת הושקה רק בסוף 2021, שנה לאחר תחילת החיסון. כאשר שקלו את מספר הדיווחים, לקחו את המספר הזה וחילקו אותו במספר הכולל של מנות החיסון שניתנו בישראל לאורך כל פרק הזמן.

ברור שזה מניפולטיבי. האירוניה היא שכאשר לקחו את מספר הדיווחים על אי-סדירות במחזור, הם חילקו אותו במספר המנות של גברים ונשים. אני חושב שכולם יכולים להגיד לך שאתה לא צריך להיות מדען כדי לדעת שזה לא בסדר.

מר ג'קיילק: התכוונתי לומר שזה או מניפולטיבי או שגיאה ממש ממש גרועה.

רצף לוי: אני לא חושב שזו שגיאה רעה, כי גם אחרי שהצביעו להם (על זה), הם אף פעם לא באמת הודו שיש טעות. הם גם מסתירים מהציבור הישראלי שהדיווחים הללו מייצגים רק 15, אולי 17 אחוז מהאוכלוסייה בישראל. הסיבה היא שהנתונים נאספו, באופן תיאורטי, מארבע קופות חולים גדולות, ארגוני תחזוקת בריאות. כך בנויה מערכת הבריאות בישראל.

זה שונה מאוד מארה"ב. העובדה היא שרק קופת חולים אחת דיווחה בעיקר, ובעצם הדוחות הללו מייצגים רק שישה חודשים מתוך שנה וחצי, ורק 15 עד 17 אחוז מהאוכלוסייה בישראל, ולא את כל האוכלוסייה ואת כל המינונים שניתנו בישראל. כשאתה מסתכל על שיעורי הדיווח האמיתיים האלה, אתה בעצם מודאג מאוד שמדובר בשיעורי דיווח גבוהים למדי. זה היה עוד משהו שמשרד הבריאות עשה מניפולציות.

לבסוף, צוות המחקר דיבר בעצם על ראיות ברורות לכך שדיווחים אלה מדגימים במקרים רבים קשר סיבתי לחיסון. איך הם הסיקו את זה? הם הסיקו זאת על סמך תופעה שנקראת אתגר מחדש. מה זה אומר? זה אומר שכאשר לקחתי מנה אחת של החיסון והיתה לי תגובה נוירולוגית, ואז כשלקחתי את המנה השנייה של החיסון, התגובה הנוירולוגית הזו חזרה או החמירה.

עכשיו, יש לי מצב שבכל פעם שאני לוקח את החיסון, אני רואה את אותה תגובה. זה נקרא אתגר מחדש, מכיוון שהחיסון, כל מנה של החיסון מאתגרת מחדש את הופעת תופעת הלוואי. במקרה זה, מדובר בסוג נפוץ של מתודולוגיה, ואנחנו הולכים לראות סרטון שבו ראש צוות המחקר מסביר זאת. זוהי מתודולוגיה נפוצה להסיק בעצם שיש קשר סיבתי עם החיסון.

עכשיו, זו מערכת שבה הם באמת מכירים את האנשים. משרד הבריאות יודע כיום שיש אנשים שיש להם הוכחות ברורות שנפגעו מהחיסון. לא זו בלבד, הם לא חשפו את העובדה שיש ראיות לקשר סיבתי לציבור בישראל. הם גם לא פנו לאנשים אלו כדי לנסות לפצות אותם ולדאוג להם.

יש הרבה מאוד כישלונות. עד כמה שאני רוצה לתת להם את הספק שאולי מדובר בטעויות תמימות, קשה מאוד להאמין בהתחשב בהוכחות הולכות וגוברת של כל כך הרבה דברים שהוסתרו כאן, ושזה משהו תמים.

מר ג'קיילק: תן לי לראות אם הבנתי את זה. זה אומר ש-90 אחוז מהדיווחים שדיברו על אי סדירות במחזור היו למעשה בעלי אופי ארוך טווח.

רצף לוי: 90 אחוז מאלה שמזכירים את משך התופעות. לחלקם לא הייתה שום התייחסות לנושא הזה, אבל זה מספר משמעותי. הסיפור הזה באמת ממחיש את מה שראינו סביב החיסון הזה. אם אתה חושב לאחור על הדיווחים הראשונים של נשים על אי-סדירות במחזור, הם נדחו מיד באמירה, "אלה חדשות מזויפות, זה רק מידע מוטעה".

אנחנו רואים בתחילת הסרטון את ד"ר שרון אלרואי-פרייס, שהיא פקידת הבריאות מספר שתיים במשרד הבריאות שמתראיינת בטלוויזיה הישראלית, ובעצם אומרת משהו בסגנון, "אוקיי, אולי יש תופעה כמו זה, אבל זה רק לטווח קצר. אין מה לדאוג, לכי תתחסני". עכשיו מה שצוות המחקר הזה מצא, ואתה רואה שבשיחה ובאופן שבו הם מדווחים, העובדה היא שזו לא תופעה לטווח קצר.

למעשה, ישנן נשים הסובלות במשך שבועות וחודשים ולעיתים מעל שנה ממחזור לא סדיר, ומסוגים שונים של אי סדירות. שוב, יש ראיות לכך שזה נגרם ישירות מהחיסון בגלל האתגר החוזר. בכל פעם שהם לוקחים את החיסון או מנה אחרת של החיסון, וכולנו יודעים שעכשיו אנחנו צריכים לקחת עוד בוסטר, בכל פעם שהם לוקחים עוד מנה של החיסון, התופעות או תופעת הלוואי, או האי-סדירות היא לחזור, או להחמיר. אין אישור מאף אחד במשרד הבריאות. אין שום אישור שאני מודע לו מאף רשות בריאות או סוכנות בריאות בעולם שאומרה, "היי, יש כאן בעיה".

אפילו עכשיו אנשים קצת דוחים את זה, "אה, זה לטווח הקצר. אין לזה שום השפעה, כי אנחנו לא מכירים את המנגנון. אין מנגנון סביר שיכול לגרום לזה לקרות בצורה שיש לה השלכות רציניות". אז אנשים אומרים, "הו, זה לא יכול להשפיע על הפוריות." בכנות, אני לא מבין איך מישהו יכול להגיד את זה כשאין לו הסבר איך זה קורה. אנשים לא יודעים, אבל הם מניחים ששום דבר לא בסדר. הדבר הגרוע ביותר הוא שהם מתעלמים מקולו של המטופל.

עבדתי עם מערכות בריאות למעלה מ-16 שנים. רפואה ממוקדת במטופלים היא אחד הדברים שמקודמים כעיקרון בסיסי של האופן שבו עלינו לחשוב על רפואה. מה יותר ממוקד במטופל? בעיקרון, ממוקד במטופל הוא להקשיב למה שנשים אומרות.

אז אתה מבין, הלך הרוח המנטלי של "אני לא יכול להודות שמשהו לא בסדר," הוא כל כך חזק כרגע שהוא הופך אותנו לאכזרי למדי. כל כך הרבה נשים חוות את זה וכמה מחקרים וכמה סקרים מדברים על אפילו 40 אחוז מהנשים. אני לא יודע את המספר המדויק, אבל המספרים הם משמעותיים, ולמשך תקופה כה ארוכה. איך אפשר שלא לשים לב, לחקור, להבין את המנגנונים ולראות מה ההשלכות?

זכרו, אנחנו נותנים חיסון זה לילדות בנות 17, בנות 16. האם אנחנו הולכים להגיד לעצמנו שהכל בסדר, ושום דבר לא בסדר, כשנשים צעירות חוות אירועים שליליים כאלה? זה מעבר לי להבין למה אנחנו נוקטים בגישה הזו, מלבד אם אנחנו במחשבה שעלינו להכחיש כל נזק.

מר ג'קיילק: ממה שהבנתי, לפחות ממה שקראתי, סוג זה של מידע הגיע ממספר מקורות שונים, כולל מערכי הנתונים של פייזר עצמם.

רצף לוי: בהחלט. למרבה הצער, אנו רואים מגמה במדינות רבות, ארה"ב, ישראל ובמידה מסוימת מדינות אחרות, שבהן סוכנויות בריאות מעכבות מידע קריטי שניתן היה לצפות שהיה צריך להתפרסם מזמן ולנתח, לא רק לשחרר. אבל ה-FDA כאן בארה"ב ומשרד הבריאות בישראל, אתה צריך לקחת אותם לבית המשפט כדי לגרום להם לשחרר נתונים.

ראינו את זה עם המסמכים של הניסויים הקליניים של פייזר. היה צורך בבית משפט פדרלי כדי לאלץ אותם לשחרר אותם בניגוד לכוונתם הראשונית לגנוז אותם למשך 75 שנים. למה אתה לא חושב שזה רלוונטי עכשיו? אתה רואה שעם משרד הבריאות הישראלי ממש לאחרונה היה צו בית משפט בעצם שמאלץ את משרד הבריאות לפרסם לציבור נתונים על כל התמותה הסיבתית על פני קבוצות גיל שונות.

שוב, אלו דברים שהייתם מצפים להם הם תוצאות בריאותיות שסוכנויות בריאות ברחבי העולם לא רק יחשפו בפומבי ויתנו למדענים לנתח, אלא ינתחו את הנתונים בעצמם ויאפשרו לציבור להבין מה הסיכון-תועלת של חיסונים אלו. מהי ההשפעה של חיסונים אלו על כל התמותה הסיבתית ותוצאות בריאותיות אחרות, באופן אינפורמטיבי כך שאנשים יוכלו לקבל את החלטת הסיכון-תועלת שלהם על סמך גילם, בריאותם, הרקע והאמונות שלהם? אבל לא נשמע שסוכנויות בריאות מתנהגות בצורה שאתה צריך לקחת אותן לבית המשפט כדי לשחרר נתונים.

מר ג'קיילק: למעשה היית חושב שאם אתה באמת מאמין שהחיסונים האלה הם "בטוחים ויעילים", היית עושה את המחקרים כדי להוכיח זאת, נכון?

רצף לוי: כמובן.

מר ג'קיילק: למעשה, זה יעזור להפיג את כל הפחדים הללו שנוצרו באמצעות מה שאתה מכנה את המידע השגוי הזה, נכון? כמה מוזר?

רצף לוי: כן. זה קשה להסביר. חשבו מה הופך את מדיניות בריאות הציבור למצליחה. מהם העקרונות שכולנו האמנו שהם יסוד להצלחת מדיניות בריאות הציבור? שקיפות, אמון ואמפתיה הם שלושת העקרונות הבסיסיים. איבדנו את השקיפות, כפי שאנו יכולים לראות. כתוצאה מכך איבדנו את האמון. והבעיה היא שגם איבדנו את האמפתיה.

אין המחשה טובה יותר לכמה איבדנו אמפתיה מהאופן בו אנו מטפלים בפצועים מהחיסון. המחויבות לטפל באנשים שנפצעים מחיסונים היא בסיסית להצלחת תוכניות החיסונים. למעשה, ככל שאתה יותר בעד חיסון, אתה צריך לקדם את זה חזק יותר, כי אפילו החיסונים הטובים ביותר הם חיסונים חשובים מאוד וחשובים ביותר לבריאות הציבור. אבל שום חיסון לא בטוח ב-100 אחוז. תמיד יש פגיעה או סכנת פגיעה.

אם אנחנו כחברה לא מחויבים לטפל להכיר ולפצות את האנשים שנפגעו מחיסון כלשהו, ​​אנחנו בעצם מערערים את היכולת לקיים תוכניות חיסונים מוצלחות קדימה. הנתונים מישראל מאוד מאוד חזקים לגבי זה. בישראל יש באופן מסורתי 98 אחוז דבקות בכל החיסונים המסורתיים.

בעיקרון, כולם בישראל מתחסנים. כשמסתכלים על שתי המנות הראשונות של החיסון של פייזר, ראינו מעל 80 אחוז, קרוב ל-90 אחוז, תלוי ברמת הדבקות בקבוצת הגיל. כשזה הגיע לבוסטר השלישי, ראינו כבר פחות מ-50 אחוז דבקות. עכשיו, כשאנחנו מדברים על המאיץ הדו ערכי, אנחנו מדברים על 2, 3 אחוזים. זה ממחיש לך מה קורה.

זאת בסביבה שבה למשרד הבריאות יש שליטה מלאה בתקשורת, ושליטה מלאה לעשות מה שהם רוצים. ההסבר היחיד הוא שהם איבדו את אמון האנשים. למרבה הצער, זה נכון לגבי מדינות אחרות, כולל ארה"ב. הם איבדו את זה בגלל שהם לא שמרו על שקיפות, בגלל שהם לא שמרו על אמון, ובגלל שהם עצמם נתפסו בהפצת מידע מוטעה, כמו לומר, למשל, "אי-סדרים במחזור הוא לטווח קצר, "בלי לדעת באמת שזה לטווח קצר.

ומעל לכל הם לא מגלים אמפתיה. הם לא מגלים אמפתיה לאנשים שלקחו את החיסון ונפצעו. מה יכול לגרום למישהו לקרוא לאנשים האלה אנטי-וואקסרים או מפיצי מידע מוטעה? שוב, אני שונא את המונח אנטי-וואקסרים, כי זה מונח פוחת שאסור להשתמש בו נגד אף אחד, אבל בהחלט זה מטורף להשתמש בזה נגד מישהו שנפצע מהחיסון שהוא נטל בפועל.

אנחנו צריכים לחזור ליסודות ולהחזיר את האמון ונוכל לעשות זאת לא רק עם שקיפות ואמפתיה. אנחנו חסרים את שניהם כרגע, לצערי.

מר ג'קיילק: אחד הדברים שנראים לי פרדוקסליים כאן הוא שנטיתי בתחילת המגיפה לסמוך באמת על הנתונים הישראליים. הסיבה היא שעבור ישראל בריאות האוכלוסייה היא סוג של שאלה קיומית. ככה אני רואה את זה. אני מניח שאם מישהו הולך לעשות את זה נכון, ישראל תעשה את זה נכון. אתה מספר לי סיפור אחר לגמרי.

רצף לוי: כנראה שצדקת עם ההנחה הזו גם מסיבות אחרות, כי גם בישראל יש מערכת בריאות מדהימה. יש לנו רופאים מדהימים ויש לנו גם מערכת בריאות לאומית שבניגוד לארה"ב בארה"ב, אין לך באמת מערכת בריאות. יש לכם מערכות בית חולים מופרדות שלא ממש מתחברות זו לזו. בישראל יש לך מערכת בריאות לאומית, ויש לך נתונים על כל חולה במשך עשרות שנים. יש לך הלוגיסטיקה הטובה ביותר של מדינות קטנות.

למרבה הצער מה שקרה הוא, ושוב, אולי מונע מפחד, ישראל חתמה על הסכם עם פייזר. כשקוראים את ההסכם, רוב ההסכם הזה לא חשוף לציבור, אבל חלק ממנו חשוף. ולהסכם הזה יש בעצם מטרה. כשאתה קורא את המטרה, אתה צריך להיות מבולבל. המטרה אומרת, "מטרת שיתוף הפעולה היא לראות מה יהיו שיעורי החיסונים הדרושים כדי להשיג חסינות עדר הנגרמת על ידי חיסונים".

כשאתה קורא את זה אתה בעצם מבין שברגע זה ישראל בעצם לקחה את הגבולות שצריך להיות בין הרגולטור לספק, פייזר ומשרד הבריאות, והוציאה אותם לגמרי ויצרה מצב מאוד מטושטש שפתאום, משרד הבריאות בישראל מאמץ אג'נדה שלא בהכרח תואמת את האינטרסים של עם ישראל. מה שיותר בולט הוא שבהסכם הזה, יש הרבה דיונים על איסוף נתונים רבים על שיעורי הדבקה, שיעורי חיסונים ומחלות קשות מ-COVID, אבל אין אזכור לתופעות לוואי.

אם אתה מבין את ההקשר הזה, אתה בעצם צריך להסיק שברצונך או שלא, במודע או בתת מודע, אני לא חושב שהפקידים הישראלים, ראשי משרד הבריאות בישראל יכולים להיות אובייקטיביים לגבי החיסון הזה. יתרה מכך, הם למעשה כתבו יחד עם אנשי פייזר מאמרים על החיסון בספרות האקדמית. זהו מצב מעוות לחלוטין, וזה עשוי להסביר את מדיניות החיסונים האגרסיבית שישראל השיקה.

יש הרבה בוסטרים בישראל, יש לנו ארבעה בוסטרים בישראל. הדרכונים הירוקים שלנו הותנו למעשה בקבלת בוסטר שלישי. למרבה הצער, הם גם קידמו את הרעיון הזה של מאיצים ואת רעיון החיסון בארה"ב. זה היה עובדה ידועה, כל מי שהכיר את מערכת הבריאות בישראל ידע שהמערכת שהייתה לנו עד סוף 2021 לשנה הראשונה של החיסון הקמפיין לניטור תופעות לוואי לא פעלה לחלוטין.

רופאים היו אומרים לך את זה באופן פרטי. למטופלים היה בעצם טופס שאפשר להם 20 תווים לדווח על תופעות הלוואי, או 20 מילים. זו הייתה מערכת לא מתפקדת לחלוטין. עם זאת, כשהציגו בפני ועדת המומחים של ה-FDA, הם רצו ליצור את הרושם שהכל בשליטה, "אנחנו עוקבים אחר הנתונים".

למרבה הצער, זה לא היה המקרה. כידוע, רק בסוף 2021, בכלל הייתה להם מערכת. גם לאחר מכן לא ניתחו את כל הנתונים. למעשה, צוות המחקר הזה שהזכרתי קודם, בסוף מאי 2022, החוזה שלהם הופסק בעצם, למרות שאנחנו יודעים שהרבה מהנתונים עדיין לא נותחו. לכן, אין איסוף עד סוף 2021, ואפילו מעבר לכך, אין ניתוח אמיתי ובהחלט אין שקיפות בחשיפת הנתונים לציבור הישראלי.

מר ג'קיילק: ואז ניתוח פוטנציאלי מזויף בגלל הפערים האלה בנתונים.

רצף לוי: בהחלט. בסרטון הבא נוכל למעשה לראות, זה נלקח חלקית מהדיון שהיה ל-FDA עם ועדת המומחים שלו על אישור הבוסטר השלישי.

רמקול 6:

"אני חייב לומר שדי הופתעתי מההערה של רצף לוי שישראל לא עוקבת אחר תופעות לוואי. זה הנתונים שלנו, אני אחראית עליהם. אז אני יודעת בדיוק מה מדווח לנו."

רמקול 7:

אם ד"ר אלרואי-פרייס היא האחראית על מערכת הדיווח על תופעות לוואי, מדוע, למרות שהיא מודעת מאז מרץ לממצאי המחקר שהוזמן על ידי משרד הבריאות עצמו, ולמרות שצוות המחקר הכין מצגת מפורטת המיועדת לציבור, מדוע אם כן מצגת זו לא פורסמה עד עצם היום הזה?

רמקול 5:

[שפה זרה]

מר ג'קיילק: למעשה, הגענו, כידוע, למשרד הבריאות ושאלנו אותם לגבי אמיתות הסרטונים הללו, האם הם אמיתיים ומדויקים. לא קיבלנו תגובה. אבל מאוחר יותר, הם בעצם אמרו, "כן, זה היה נכון, אבל אולי הם הוצאו איכשהו מהקשרם." מה התגובה שלך?

רצף לוי: אגב, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות באמת לד"ר יפה שיר-רז, שהיא עיתונאית ישראלית בולטת שחשפה את הסיפור הזה לציבור ועבדה גם עם האפוק טיימס. היא פנתה למשרד הבריאות מספר פעמים וגם לצוות המחקר כדי לקבל מענה. הסיפור עם בודקי העובדות של רויטרס בולט למדי.

למעשה, הגעתי לבודקי העובדות שלהם בשלב מסוים והראיתי להם את חלקי הסרטונים. בכמה מהם צפינו עכשיו כאן. אמרתי להם, "היי, יש כאן סיפור. למה אתה לא מאשר את זה?" אז, הם פנו למשרד הבריאות, והם עדיין סירבו להגיב. ואז הם חזרו אלי והם בעצם אמרו לי, "אנחנו לא מתכוונים לכתוב על זה כי משרד הבריאות לא מגיב".

כששאלתי אותם, "העובדה שהם לא מגיבים לא יכולה להגן עליהם, נכון? למה זה מגן עליהם?" הם אמרו, "אלה הכללים שלנו." אז, המשכתי הלאה. ואז, יום אחד אני פותח את המייל שלי, ואני מקבל קישור לבודק עובדות מרויטרס שבעצם קיבל איכשהו תגובה ממשרד הבריאות, ואז כתב על זה מאמר שלם, בלי לבקש את התגובה שלנו, שבעצם מציג זה שהוצא מהקשרו ומידע מוטעה.

זה אומר לך משהו על האתיקה שלהם ואיך הם עובדים. אולי זה מתחבר לעובדה שעד לאחרונה מנכ"ל רויטרס, שהוא כיום יו"ר הקרן שלהם, נמצא בדירקטוריון של פייזר. אולי זה קשור לזה. עם זאת, רק כדי להבהיר את העובדות, כל מי שצופה בסרטון שהודלף הזה בכללותו במהלך הדיון יכול לראות שחלק מהחוקרים למעשה מביעים דאגה שהממצאים הללו אינם ידועים לציבור.

הם אפילו אומרים שהמצפון שלהם מטריד אותם. אנו מקווים שבקרוב מאוד נחשוף את הסרטון כולו, ואת כל הדיון לציבור. זה יהיה מאוד מאוד ברור ששום דבר לא הוצא מהקשרו. אלו העובדות. ואני מציע, העצה הידידותית שלי למשרד הבריאות בישראל, היא לפחות להתחיל להתייחס לעובדות, כי אני חושב שהם חייבים כמה הסברים לא רק לציבור הישראלי, אלא גם לאנשי הרפואה בישראל, וכן המדענים בישראל.

אבל אני חושב שלרובם, הלב שלהם נמצא במקום טוב, והם רוצים לדעת את האמת. כולנו רוצים לדעת את האמת, זה הדבר היחיד שאנחנו צריכים לשאוף אליו. אנחנו רק רוצים לדעת את האמת, את העובדות, ואנחנו הולכים לעשות את זה על ידי חשיפת הנתונים וניתוחם בצורה מדעית, בצורה מאוד זהירה. אבל אנחנו צריכים לדעת את האמת.

מר ג'קיילק: רצף, שנסיים כאן, הבאת לי דוגמאות לתגובות רעות מאוד מהעיתונות. נתת לי דוגמאות לכך שרשויות הבריאות לא מקשיבות לעצות שלך גם לאחר שביקשתם, או לפחות לא לזמן מה. אבל מבחינה מקצועית, מה הייתה ההשפעה שלקטלת את מה שהיית מכנה את הגישה המיינסטרים שאף אחד אחר לא נוקט בה?

רצף לוי: ראשית, אני לא חושב שזה אף אחד אחר. יש הרבה הרבה מדענים רציניים שאני גאה ליצור איתם אינטראקציה שנוקטים באותה גישה שאני נוקט, דומה מאוד.

מר ג'קיילק: אוקיי, בוא נקרא לזה מיעוט מאוד מאוד קטן.

רצף לוי: אפילו הייתי דוחה את זה. אני לא יודע באיזו מידה הם מיעוט. לא שומעים אותם, כי יש מנגנוני צנזורה חזקים מאוד ברשתות החברתיות, בתקשורת ובחלק מכתבי העת האקדמיים. אבל הם קיימים, והמספרים עולים כל הזמן בזמן שאנחנו מדברים. אני חושב שזו תפיסה מוטעית, הנרטיב שיש רק מיעוט שלא מסכים עם הנרטיב הוא שקרי.

אם אתה מסתכל על הצהרת ברינגטון הגדולה, למעשה היו יותר אנשים שחתמו על החלופה שתמכה בסגרים, נכון? זה עשוי להיות חלק מהבעיה, שהיה ניסיון לומר בעצם, "צריך שתהיה לנו מדיניות ציבורית שאינה מהוססת ואנחנו מייצגים את המדע." ואילו, זה היה קונצנזוס נתפס שמעולם לא היה קיים.

ואני לא חושב שזה קיים עכשיו. למעשה, יותר ויותר אנשים מבינים שמשהו כאן לא בסדר. לי אישית זה היה מסע. נחשפתי לדברים שמעולם לא נחשפתי אליהם במונחים של איזושהי דינמיקה שלא חשבתי שקיימת או יכולה להתקיים. למרבה המזל, בקהילה הישירה שלי, COVID אינו נושא כה מרכזי. אבל כשהייתי באינטראקציה עם הקהילה הרפואית, איתה אני עובד כבר שנים רבות, ועם קהילות אחרות, ראיתי כמה מנגנוני צנזורה חזקים למדי שהיו מאוד מטרידים.

המחקר שעליו דיברנו בתחילת השיחה היום, שבוע לאחר פרסומו, אגב, הוזמן על ידי כתב העת להגשה. זה עבר תהליך סקירה קפדני כמו כל פרסום אקדמי, פורסם, ואז שבוע לאחר מכן הוא הותקף במדיה החברתית, אבל גם קבוצות מרובות מנסות באופן אקטיבי ועדיין אקטיבי להביא שכתב העת יחזור בו מאמר זה.

איפה הדבר היחיד שהמחקר טוען, "אנחנו חייבים לבדוק. יש פוטנציאל הנוגע לאות, אנא בדוק. אנו משתמשים בנתונים המהימנים ביותר מה-EMS הלאומי בישראל על סמך האבחון של צוותי ה-EMS בשטח". ואז פתאום אתה רואה, ואני מתבדח, זורקים עליך את כיור המטבח בתקווה שמשהו יידבק והנייר ייסוג.

זה היה מטריד. אבל יחד עם זאת, מעולם לא הרגשתי יותר נוח שמה שאני ורבים אחרים עושים הוא הדבר הנכון לעשות. אני אב לשישה ילדים. אני לא רואה דרך אחרת. היכולת לסמוך על המדע, היכולת לסמוך על הרשויות הרפואיות, המערכות הרפואיות והרפואה – אני מאמין גדול ברפואה ובמדע, אלו החיים שלי – אם זה לא יחזיק מעמד, אם אנחנו מתכוונים גם להתפשר ערכים בסיסיים כמו זכויות אדם והיכולת של מישהו להחליט בעצמו, אם אנחנו לא מתכוונים לשים צעירים וילדים בראש מערכת הערכים שלנו, אז אם לא עשיתי שום דבר שיכולתי לעשות כדי לעשות את זה נכון , אני לא אבא טוב. ככה אני רואה את זה. אז ברור לי מה אני צריך לעשות. זה לא קל כל הזמן, אבל במובנים מסוימים זה קל, כי פשוט אין לך ברירה אחרת.

מר ג'קיילק: פרופ' רצף לוי, תענוג גדול לראות אותך בתוכנית.

רצף לוי: היה תענוג לדבר איתך הערב.

מר ג'קיילק: תודה לכולכם שהצטרפתם לד"ר רצף לוי ואלי בפרק הזה של 'מובילי מחשבה אמריקאים'. אני המארח שלכם, יאן ג'קיילק. משרד הבריאות הישראלי לא הגיב לבקשתנו לתגובה.