מדינת הניסוי התפרקה מערכי יסוד ברפואה

ד"ר יואב יחזקלי כותב:

בוסטר לילדים. מנה רביעית למבוגרים. פרסום נתוני יעילות כבר אחרי 2-3 שבועות. חיסון ילדים 5-11, בוסטר לכולם, חיסון ילדים 12-15. ישראל היא מדינת הניסוי, כדברי מנכ״ל פייזר. מה הסיבה לאגרסיביות הבלתי נתפסת של ישראל, שאין לה אח ורע בעולם, בדחיפת החיסון נגד קורונה לאוכלוסיה ? התשובה אולי בשורה הזו (בתמונה, המשפט שמעל השורה המושחרת) בהסכם בין מדינת ישראל לפייזר:

״שני הצדדים מודעים לכך שקיומו והצלחתו של הפרוייקט תלויים בהיקף ובמהירות החיסון בישראל״.

מה בשורה המושחרת שאחריה? מדוע מושחרות הפיסקות הנוגעות לסנקציות שיוטלו על המדינה במידה ולא תעמוד בהסכם? בנימוקיו מדוע לא לחשוף את ההסכם טען משרד הבריאות שמדובר במידע מסחרי. זה אינו מידע מסחרי.

מספרי החיסונים שניתנו בישראל של פייזר, מודרנה ואסטרה זנקה מלמדים שבפועל ניתנה לפייזר בלעדיות בישראל. האם מדינת ישראל מחויבת על פי ההסכם להראות ולדווח לפייזר על כל מהלך שנעשה לקידום החיסון ההמוני?

כך מתקיים לכאורה בישראל ניסוי רפואי בהיקף עצום, בלי אישורים של ועדת אתיקה לניסויים בבני אדם( הלסינקי), בלי מעקב פעיל אחרי תופעות לואי, בלי לקבל הסכמה מודעת כמקובל בניסוי, ותוך כפייה בפועל של הטיפול הרפואי הזה בדרך של תוו ירוק וסנקציות חוקיות על מי שבוחרים שלא לקחת את הטיפול.

אבל כאשר הרגולטור של הניסויים בבני אדם, משרד הבריאות, הוא גם קובע המדיניות, הרוכש, המבצע ומפרסם את תוצאות המחקר בז׳ורנלים הרפואיים- איך יהיה פיקוח על ניסוי רפואי באזרחי ישראל?

קשה להבין איך הציבור בישראל, ועוד יותר הקהילה הרפואית והמנהיגות הרפואית, משלימים עם המצב הזה. האם ההתנהלות הזו מתישבת עם הערכים הבסיסיים של הרפואה? ערכי יסוד של הרפואה היו למרמס: האוטונומיה של המטופל, הסכמה מדעת, קבוצת ביקורת, ראשית לכל אל תזיק, אמינות של נתונים ומחקר, כיבוד שיקול הדעת הקליני. רפואה היא מקצוע חופשי שבו האתיקה וחובת האמון למטופלים ולחברה קודמת למחויבות למקום העבודה. כך אני לפחות מרגיש. עבורי זה שבר ועצב גדול.

האם אנחנו הרופאים מועלים במחויבות שלנו לחברה ולאתיקה הרפואית? האם ״מנהיגים״ רפואיים, שרוממות האתיקה הרפואית על שפתיהם, לקו בעיוורון אתי וערכי?

מי שנהנים מההסכם עם פייזר באופן אישי הם בכירים במערכת הבריאות. לפי ההסכם הם רשומים על הפרסומים המדעיים של הניסויים. פרסום בעיתונים המקצועיים המובילים בעולם יש בצידו מוניטין רב וקידום אקדמי, שווה ערך יותר מכסף. העובדה שאותם הנהנים מההסכם הם הם הקובעים באותו הזמן את מדיניות החיסונים הלאומית, בהחלטות של שימוש ורכש, היא ניגוד ענינים בוטה.

המעמד האישי שקבלה בעלת תפקיד במשרד הבריאות בהסכם, תוך ציון שמה ללא העברה למישהו אחר שיכהן בתפקידה, חריג מאד בהסכמים ממשלתיים. האם זה מקור החסינות שלה?

הלהיטות להתחסן, שהיתה מובנת בהתחלה כדי למגר את המגיפה, הולכת ומתפוגגת ככל שמתברר שהחיסון הוא מקסם שווא: הוא אינו מגן טוב מהדבקה והעברה של המחלה. תרומתו למניעת תחלואה קשה משמעותית בקבוצות הסיכון בלבד. בשאר האוכלוסיה הnumber needed to vaccinate( NNV) אינו ריאלי.

עיגולי פינות וקיצורי דרך אפשר לקבל, בדוחק רב, במצב חירום אמיתי. זה אינו המצב בקורונה, לא עכשיו ולא בתחילת המגיפה.
החסיון על ההסכם ועל הדיונים פגע קשות באמון הציבור במערכת. ההשלכות של הפגיעה באמון רחבות יותר ממשבר הקורונה.
כאשר הנחיות מרכזיות מחליפות את שיקול הדעת של המטפל ההשלכות נוגעות לליבת מקצוע הרפואה: למערכת היחסים בין מטפל למטופל. לאמון של המטופלים שלנו בנו הרופאים.ות.
הנזק שגורמת ההתנהלות המזלזלת והיהירה ליחסי רופא-מטופל בפרט ולמקצוע הרפואה בכלל הוא משמעותי וארוך טווח. התפוררות היא תהליך, ואנחנו כבר במורד המדרון.
האם בכירי מערכת הבריאות ערים לסכנה הזאת? או כמי שמזמן לא נגעו במטופלים, אלא במספרים ובפרסומים, זה לא ממש מעניין אותם?
ערכי יסוד ברפואה והאתיקה הרפואית נדרסים בישראל מזה שנתיים, והקהילה הרפואית דוממת.
מתוקף הסכם מסחרי עם חברת תרופות, ותחת מסע הפחדה והטלת אימה נלוזה של ״מגיפת קץ כל הדורות״, נפלנו גם אנו הרופאים בפח של הפחד ואבדנו את המצפן. איבדנו את הדרך. עוד לא מאוחר לעשות פנית פרסה, ולהחזיר את אמון הציבור. צריך לחשוף את ההסכם עם פייזר במלואו( למעט התמחור). לחשוף במלואם את הנתונים על תמותה מכל סיבה( all cause mortality) בכל מחקרי החיסונים, שכן זהו התוצא החשוב ביותר במחקרים קליניים, ודווקא הוא איננו מדווח( שלא לומר: מוסתר). לחשוף את הפרוטוקולים של הדיונים. אור השמש מחטא.

יש להוציא ממשרד הבריאות את הרגולציה או לחליפין את האופרציה: שליטתו בשניהם איננה ממשל תקין.
יש להחיל פיקוח ובקרה מקצועית בלתי תלויה על מדיניותו ועל תהליך קבלת ההחלטות.
לאזרחי ישראל, אשר נודבו בעל כורחם על ידי המדינה לשמש שפני נסיון בחסות הסכם מסחרי, וצייתו כעדר להגבלות דרקוניות, מגיע לראות את ההסכם במלואו ולדרוש דין וחשבון מהחתומים עליו.
הצהרה של ההנהגה הרפואית על חידוש המחויבות בישראל לערכי היסוד של הרפואה ופעולה מעשית ליישומה עשויה לשקם משהו מהאמון.

אבל בשביל זה הרופאים והקהילה הרפואית צריכים לחזור לחשיבה ולבחינה עצמאית של העובדות ולהשתחרר משטיפת המוח והפחד שמטיל הממסד של מערכת הבריאות.

הדור שלי הכזיב. זמן שהדור הצעיר של הרופאות.ים יתעורר ויכונן מחדש את הבסיס הערכי לרפואה.