expose-news שואל איך זה שיותר מ-190 ממשלות מכל רחבי העולם התמודדו עם מגיפת הקוביד כמעט בדיוק באותו אופן, עם סגרים, מנדטים מסכות וכרטיסי חיסונים שגורים בכל מקום?
ייתכן שהתשובה טמונה בבית הספר למנהיגים עולמיים צעירים, שהוקם ונוהל על ידי קלאוס שוואב מהפורום הכלכלי העולמי ("WEF"), בו עברו רבים מהמנהיגים הפוליטיים והעסקיים הבולטים של ימינו בדרכם לצמרת.
ברית נסתרת של מנהיגים פוליטיים ותאגידים ניצלה את המגיפה במטרה להרוס כלכלות לאומיות ולהציג מטבע דיגיטלי עולמי, ומנהיגים אלה כוללים את נשיא צרפת עמנואל מקרון, ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו, ראש ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן וראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון.
זו לא פיקציה, זו עובדה. הקשיבו לנשיא הפורום הכלכלי העולמי, קלאוס שוואב, שאמר את הדברים הבאים :
"אני חייב לומר כשאני מזכיר שמות כמו גברת מירקל, ולדימיר פוטין וכן הלאה, כולם היו מנהיגים גלובליים צעירים של הפורום הכלכלי העולמי, אבל מה שאנחנו באמת גאים בו עכשיו זה הדור הצעיר כמו ראש הממשלה טרודו, נשיא ארגנטינה וכן הלאה. אז אנחנו "חודרים את הארונות". אתמול הייתי בקבלת פנים של ראש הממשלה טרודו, ואני יודע שחצי מהקבינט שלו הם מנהיגים גלובליים צעירים של הפורום הכלכלי העולמי".
הסיפור מתחיל עם הפורום הכלכלי העולמי (WEF), שהוא ארגון לא ממשלתי שהוקם על ידי קלאוס שוואב, כלכלן ומהנדס מכונות גרמני, בשוויץ ב-1971, כשהיה רק בן 32. ה-WEF מוכר לציבור בעיקר בשל התוכנית השנתית. כנסים שהיא מקיימת בדאבוס, שוויץ מדי ינואר, שמטרתן להפגיש מנהיגים פוליטיים ועסקיים מרחבי העולם כדי לדון בבעיות היום.
כיום, זוהי אחת הרשתות החשובות בעולם עבור אליטת הכוח הגלובליסטית, הממומנת על ידי כאלף תאגידים רב לאומיים.
ה-WEF, שנקרא במקור פורום הניהול האירופי עד 1987, הצליח לרכז 440 בכירים מ-31 מדינות כבר בפגישתו הראשונה בפברואר 1971, שהיה הישג בלתי צפוי עבור מישהו כמו שוואב, שהיה בעל מעט מאוד בינלאומי או מקצועי וללא ניסיון קודם.
ייתכן שהסיבה נובעת מהקשרים שיצר שוואב במהלך לימודיו באוניברסיטה, כולל לימודים עם לא פחות מהיועץ לביטחון לאומי לשעבר ומזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר.
הפורום ריכז בתחילה רק אנשים מהתחום הכלכלי, אך תוך זמן קצר הוא החל למשוך אליו פוליטיקאים, דמויות בולטות מהתקשורת (כולל מ-BBC ו-CNN), ואפילו "מפורסמים".
בשנת 1992 הקים שוואב מוסד מקביל, ה-Global Leaders for Tomorrow school, שהוקם מחדש כמנהיגים גלובליים צעירים בשנת 2004. המשתתפים בבית הספר חייבים להגיש בקשה להתקבל ולאחר מכן נתונים לתהליך מיון קפדני.
חברי המחזור הראשון של בית הספר ב-1992 כבר כללו רבים שהפכו לדמויות פוליטיות ליברליות חשובות, כמו אנגלה מרקל, ניקולס סרקוזי וטוני בלייר.
כיום ישנם כ-1,300 בוגרי בית ספר זה, ורשימת הבוגרים כוללת מספר שמות של אלה שהלכו והפכו למנהיגי מוסדות הבריאות של מדינותיהם. ארבעה מהם הם שרי בריאות לשעבר ובהווה בגרמניה, כולל ג'נס ספאן, שהיה שר הבריאות הפדרלי מאז 2018. פיליפ רוסלר, שהיה שר הבריאות מ-2009 עד 2011, ולאחר מכן מונה למנהל ה-WEF על ידי שוואב ב- 2014.
שמות בולטים נוספים בסגל של בית הספר הם –
Jacinda Ardern, ראש ממשלת ניו זילנד שאמצעי הסגרים המחמירים שלה זכו לשבחים על ידי רשויות הבריאות העולמיות;
סבסטיאן קורץ, שהיה עד לאחרונה קנצלר אוסטריה;
ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה;
ז'אן קלוד יונקר, ראש ממשלת לוקסמבורג לשעבר ונשיא הנציבות האירופית;
אנאלנה בארבוק, מנהיגת הירוקים הגרמנים;
ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה;
ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה;
אנו מוצאים ברשימה גם את מושל קליפורניה, גאווין ניוסום, שנבחר למחזור של 2005, כמו גם את המועמד לשעבר לנשיאות ושר התחבורה האמריקני הנוכחי, פיטר בוטיגייג, שהוא סיים לאחרונה, לאחר שנבחר למחזור של 2019.
כל הפוליטיקאים הללו שהיו בתפקידם במהלך השנתיים האחרונות העדיפו תגובות קשות למגיפת ה-קוביד-19, שבמקרה גם הגדילה במידה ניכרת את כוחן של ממשלותיהם.
אבל רשימת הבוגרים של בית הספר אינה מוגבלת למנהיגים פוליטיים. אנחנו מוצאים שם גם רבים מקברניטי התעשייה הפרטית, כולל ביל גייטס של מיקרוסופט, ג'ף בזוס של אמזון, ריצ'רד ברנסון של וירג'ין, מייסד ויקיפדיה ג'ימי וויילס וצ'לסי קלינטון מקרן קלינטון.
שוב, כולם הביעו תמיכה בתגובה העולמית למגיפה, ורבים קטפו רווחים ניכרים כתוצאה מהצעדים.
ואם אתם לא מאמינים שבוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה לשעבר לא היה מעורב בזה, אז פשוט תסתכל על התמונה הזו שלו שצולמה בפורום הכלכלי העולמי הצעיר אירוע מנהיגים גלובליים.
מנהיגים שטופלו על ידי ה-WEF חדרו לממשלות ברחבי העולם והם עבדו בצעד נעילה כדי ליישם הגבלות מגוחכות, דרקוניות במסווה של וירוס לכאורה שהורג פחות מ-0.2% מאלה שהוא מדביק.
הטקסט הבא לקוח ממסמך שפרסמה קרן רוקפלר ב-2010 בשם 'תרחישים לעתיד הטכנולוגיה והפיתוח הבינלאומי'. הוא מתאר תרחיש עתידי שמתרחש והמסמך מכנה אותו 'תרחיש המנעול'.
בשנת 2020, סוף סוף פגעה המגיפה שהעולם צפה לה במשך שנים. בניגוד למגיפת ה-SARS של 2004, זן הקורונה החדש הזה – מקורו לא ידוע – היה אלים וקטלני ביותר. אפילו המדינות המוכנות ביותר למגפה הוכרעו במהירות כאשר הנגיף התפשט ברחבי העולם, הדביק כמעט 20% מאוכלוסיית העולם והרג מיליונים תוך שבעה חודשים בלבד.
למגיפה הייתה גם השפעה קטלנית על כלכלות: ניידות בינלאומית של אנשים וגם של סחורות נעצרה, הריסת תעשיות כמו תיירות ושבירת שרשראות אספקה גלובליות. אפילו מקומית, חנויות ובנייני משרדים שוקקים בדרך כלל ישבו ריקים במשך חודשים, נטולי עובדים ולקוחות כאחד. המגיפה עטפה את כדור הארץ – אם כי מספרים לא פרופורציונליים מתו בטיפול ביתי במקומות שבהם הנגיף התפשט כמו אש בשדה קוצים בהיעדר פרוטוקולי בלימה רשמיים.
המדיניות הראשונית של הממלכה המאוחדת של "להרתיע מאוד" אזרחים מלטוס הוכיחה את עצמה כקטלנית בסלחנות שלה, והאיצה את התפשטות הנגיף לא רק בתוך בריטניה אלא מעבר לגבולות. עם זאת, כמה מדינות הצליחו טוב יותר – סין בפרט. הטלת סגר החובה של ממשלת סין ואכיפתה המהירה של כל האזרחים, כמו גם איטום מיידי וכמעט הרמטי מכל הגבולות, הצילו מיליוני חיים, עצרו את התפשטות הנגיף הרבה יותר מוקדם מאשר במדינות אחרות ואפשרו התקדמות מהירה יותר. החלמה לאחר מגפה.
ממשלת סין לא הייתה היחידה שנקטה באמצעים קיצוניים כדי להגן על אזרחיה מפני סיכונים וחשיפה. במהלך המגיפה, מנהיגים לאומיים ברחבי העולם הגמישו את סמכותם והטילו כללים והגבלות אטומות, החל מחבישת מסיכות פנים ועד לבדיקות טמפרטורת הגוף בכניסות לחללים קהילתיים כמו תחנות רכבת וסופרמרקטים.
שמתם לב למילים שמודגשים? אלו מילים ששינינו כדי להתאים את המסמך לתרחיש הנוכחי שמתרחש ברחבי העולם – מגיפת קוביד-19 לכאורה.
סך הכל 9 מילים בלבד הוא כל מה שהיינו צריכים לשנות כדי להבטיח את הטקסט המלא; שנכתב ב-2010 על ידי קרן רוקפלר, ייצג במלואו את מגיפת קוביד-19 לכאורה. רק תשע מילים.
או שאנחנו חיים בעידן של צירוף מקרים או שאנחנו צופים בתוכנית מחושבת בקפידה שמתחוללת לנגד עינינו.
