בספרו משנת 1974 ובמאמר הנלווה שלו עם הכותרת המשותפת "נמסיס רפואי", הפילוסוף והתאולוג איוון איליך טען באומץ כי הפרקטיקה המקצועית הרפואית ומדיניות הבריאות הקשורה אליה, שאותה אפיין כ"תעשייה וגם דת", הפכו ל"איום גדול לבריאות."
דמויות רפואיות מובילות כמו ריצ'רד סמית', עורך ותיק בכתב עת רפואי ומבקר של מחקר בריאותי הונאה, ייחסו מאוחר יותר את איליץ' עם מדע "מופלא" לגבי איאטרוגנזה – כינוי הכיסוי למחלות "שבהן רופאים, תרופות, אבחונים, בתי חולים ומוסדות רפואיים פועלים כ… 'סוכנים מחליאים'".
כבר ב-1999, המכון לרפואה סימן טעות רפואית כנמצאת ב"שורה העליונה של בעיות ציבוריות דחופות ונפוצות".
ואז, בשנת 2000, מומחית בריאות הציבור של ג'ונס הופקינס, ד"ר ברברה סטארפילד, היתה ספציפית יותר, ודירגה את האיטרוגנזה כגורם המוות השלישי באמריקה.
במאמרה המפורסם ב-Journal of the American Medical Association, סטארפילד העריכה שיש בסביבות 225,000 מקרי מוות אמריקאים מדי שנה – או אולי אפילו 284,000 – מסיבות כמו ניתוח מיותר, טיפול התווית נגד, טעויות בתרופות והשפעות שליליות/תופעות לוואי של תרופות.
הסופר ג'ון רפופורט – שראיין את סטארפילד ב-2009 ומזכיר לקוראים בקביעות את הממצאים ה"מדהימים" שלה על מוות שנגרם מטעות רפואית באמריקה – ציין ב-2015, כי אמנם יש "כל הסיבות לגרום לסערת אש בעיתונות, ובמסדרונות הממשל… זה לא מה שקרה."
במקום זאת, "נכנסה אמנזיה מכוונת" – עד 2016. בשנה זו, ד"ר מרטין מקרי ומייקל דניאל, העלו את הנושא לזמן קצר ב-BMJ (לשעבר ה-British Medical Journal), ודירגו שוב "אירועים קטלניים" שנבעו מטעות רפואית כ"שלישי בגודלו בסיבת המוות בארה"ב", ומעריכים את הנתון שלהם של כ-251,000 מקרי מוות שנתיים – כמעט 1 מכל 10 מקרי מוות בסך הכל – כהערכת חסר שמרנית.
מאמר פחות מוכר משנת 2013 ב-Journal of Patient Safety קבע כי העיסוק ברפואה גורם בסדר גודל של 440,000 מקרי מוות אמריקאים מדי שנה, כאשר המחברים הללו קוראים להפסיק את ה"חומה של שתיקה" סביב התרחשויות מצערות כאלה.
מקארי, הכריז על 20% מכל הפרוצדורות הרפואיות כמיותרות, אמר ל"וושינגטון פוסט" ב-2016, "זה מסתכם באנשים שמתים מהטיפול שהם מקבלים ולא מהמחלה שבגינה הם מחפשים טיפול".
גם סטארפילד וגם מקארי התנגדו בתוקף להאשמת הקורבן, והסבירו, "המערכת אשמה יותר מאשר האנשים".
למרות שהמאמר של BMJ אילץ את WaPo וכלי תקשורת מיינסטרים אחרים להודיע בהודעה קצרה על מוות על ידי רפואה כ"נושא חם", הבעיה "נעלמה" במהירות שוב מהעין, כאשר מקארי, כמה שנים מאוחר יותר, קונן על היעדר בריאות משמעותית.
כל מי שניסה להעריך את הנזקים הנגרמים על ידי הרפואה המודרנית, הפנה את תשומת הלב לקושי להתמודד באמת עם התופעה בשל תת דיווח ומגבלות של מערכי נתונים קיימים, אשר ככל הנראה חושפים רק את "קצה הקרחון".
המגבלה הראשונה היא שרוב הנתונים המשמשים לחישוב הרפואה כגורם מוביל למוות מגיעים מחולים מאושפזים.
עם זאת, על פי מחקר אחר משנת 2000 שצוטט על ידי סטארפילד, תופעות לוואי הקשורות לתרופות הן גבוהות גם במסגרות חוץ, ומשפיעות על בין 4% ל-18% מהמטופלים הללו.
למעשה, חוקרים מאותה תקופה העריכו כי מחלת הרחם הובילה לכמעט 200,000 מקרי מוות נוספים מדי שנה.
חסרון שני וקשור בנתונים הוא שההתמקדות בתמותה נוטה לטשטש תוצאות לא קטלניות כמו נכות, ובשימוש במילה של סטארפילד, "אי נוחות".
בסוף שנות ה-90, חוקרים דיווחו שהרפואה השתבשה הובילה למיליוני ביקורים נוספים של רופא, מרשמים, ביקורים במיון, אשפוזים ואשפוזים ארוכי טווח, כמו גם מיליארדים בעלויות נוספות.
עד 2018, מומחה רפואי העריך את מספר "פציעות מטופלים חמורות כתוצאה מטעות רפואית" להיות "פי 40 משיעור התמותה".
בעיה שלישית היא שכאשר המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) מרכיב את הרשימה השנתית שלו של סיבות המוות השכיחות ביותר, הוא עושה זאת באמצעות נתוני תעודת פטירה וקודי הסיווג הבינלאומי של מחלות (ICD) המופיעים בתעודות המוות.
אבל כפי שסיכם סטארפילד, "האופן שבו מקודדות סיבת המוות והאבחנות החוץ לא מקלות על ההבנה של המידה שבה גורמים יאטרוגניים לבריאות לקויה פועלים."
מקארי ציין כי ה-CDC אינו דורש דיווח על שגיאות רפואיות קטלניות, כלומר "סיבות מוות שאינן קשורות לקוד ICD, כגון גורמים אנושיים ומערכתיים, אינן נקלטות".
גורמים אלה, אמר מקארי, כוללים "צוות לא מיומן מספיק, טעות בשיקול דעת או טיפול, פגם במערכת או השפעה שלילית הניתנת למניעה", ובעיות כגון "תקלות מחשב, ערבוב עם המינונים או סוגי התרופות… וסיבוכים ניתוחיים שלא מאובחנים".
כדוגמה אחת, משפחה שבנה הצעיר מת לאחר שקיבל מנת יתר של תמיסת נתרן כלוריד, למדה שלמדינות רבות אין "לחלוטין דרישות, או הוכחה לכשירות" עבור טכנאי בתי המרקחת שמרכיבים תרופות IV בבית החולים.
אתגר רביעי כרוך בקשיים בהגדרה ובסיווג. למשל, האם טעויות רפואיות הן שגיאות של השמטה, ביצוע או תכנון?
מה לגבי תגובות שליליות של תרופות התלויות במינון? האם התגובות ניתנות לחיזוי (כלומר, מבוססות על עובדות ידועות לגבי רעילות, תופעות לוואי ואינטראקציות בין תרופתיות) או בלתי צפויות (למשל, הנובעות מגורמים כמו אלרגיה, חוסר סובלנות או "אידיוסינקרטיה")?
בנוסף לבלבול של תרופות (כגון מתן לא נכון, הרעלה או כישלון טיפולי), השפעות יהטרוגניות יכולות להופיע בדרכים אחרות – מהליכי אבחון (הן מכניים והן רדיולוגיים), ניתוח והליכים פולשניים אחרים, אשפוז, שיטות הזרקה לא בטוחות, עירויי דם או "הרופא המטפל בעצמו".
לדוגמה, מחקרים מדגישים סיכונים משמעותיים מבדיקת קולונוסקופיה – כולל ניקוב, זיהום ודימום – כאשר עד 4% מהמקבלים חווים סיבוכים רציניים מספיק כדי לשלוח אותם לבית החולים תוך חודש מההליך.
דירוג סיבות המוות בעידן הקוביד
מקארי ציין את אופי הטאבו של האיאטרוגנזה, וקבע "כולנו יודעים עד כמה נפוצה [שגיאה רפואית]" ו"אנו גם יודעים באיזו תדירות נדירה דנים בה בגלוי".
ה-CDC, בינתיים, כנה לגבי העובדה שדירוג סיבות המוות "הוא, במידה מסוימת, הליך שרירותי" הנובע מההחלטות הפנימיות שלו לגבי הסיבות ש"זכאיות לדירוג". היא גם מודה שהדירוג שלה "לא בהכרח מציין את סיבות המוות בעלות החשיבות הגדולה ביותר לבריאות הציבור".
עם כניסתם של אמצעים רפואיים ומדיניות בריאות הקשורים ל-קוביד-19, יש צורך דחוף לנפץ את הטאבו ולהאיר יותר זרקור על מכונת ההרג הרפואי החשובה לבריאות הציבור.
לדוגמה, האם הירידה הדרמטית של שנתיים בתוחלת החיים שדווחה לשנת 2020, והירידה של שלוש השנים במדינת ניו יורק שבמקום האחרון – שאשמה במעורפל ב"מגיפת" מינוני יתר של סמים – קשורה להטלת פרוטוקולי טיפול מעוותים בתמריצים ממשלתיים ב-קוביד-19 המדגישים תרופות קטלניות לעתים קרובות כמו remdesivir?
האם לתמותה מרקיעת שחקים שנצפתה מאז 2021 יש קשר לאפשרות של מינהל המזון והתרופות האמריקני לחיסונים קטלניים ל-קוביד-19, ככל הנראה אושרו במרמה?
עם כל מה שידוע ומה שאנחנו ממשיכים ללמוד על סכנות חיסוני קוביד-19, דירוג המחלות הנוכחי של ה-CDC – המפרט מחלות לב, סרטן, קוביד-19, תאונות ושבץ חמשת גורמי המוות העיקריים – הדורשים בדיקה מדוקדקת.
למרות שגורמי סיכון מרובים בוודאי פועלים בחמשת גורמי המוות, זריקות קוביד-19 מוסיפות ללא ספק למספרי המוות והנכות באזורים אלה, כולל: דיווחים נרחבים על בעיות לב קטלניות ומגבילות בעקבות חיסון. פתולוג מספר על שכיחות מוגברת של סרטן "טורבו" גדול ואגרסיבי במיוחד, במיוחד בחולים צעירים יותר. נתונים מרחבי העולם מראים שהמחוסנים נמצאים בסיכון גבוה יותר למות מ-קוביד-19. תאונות רכב גדלו במקביל להפצת חיסוני קוביד-19 – עם חשבונות חדשות המקשרים את ההתרסקות לאירועים שליליים ידועים כמו התקפים ו"אפיזודות רפואיות" מסתוריות. מחקרים שפורסמו המתארים סוגים שונים של שבץ מוחי לאחר החיסון נגד קוביד-19. מחקר קישר הפרעות בכליות, גם ברשימת "10 הגורמים המובילים" למוות של ה-CDC, הן ל-remdesivir והן לזריקות קוביד-19.
בשני סקרים של זוגבי שהוזמנו על ידי ההגנה על בריאות הילדים, 15%-22% מהמשיבים שקיבלו חיסון נגד קוביד-19 דיווחו שאובחנו עם מצב רפואי חדש "בתוך שבועות עד מספר חודשים".
בסקר הראשון, חמשת המצבים המובילים ברשימה של המשיבים היו קרישי דם, התקף לב, נזק לכבד, קרישי רגליים או ריאות ושבץ מוחי.
בסקר השני, התנאים המובילים כללו את אותו הדבר, בתוספת מצבים אוטואימוניים, שיבושים במחזור החודשי, תסמונת Guillain-Barré ושיתוק בל.
26%-30% דיווחו שהם מכירים מישהו אחר שגם קיבל אבחנה רפואית לאחר נטילת חיסון נגד COVID-19.
לא שגיאה
בשלב זה, עם פגיעה בפרוטוקולי ההרג ודקירות הונאה בתצוגה הולכת וגוברת, אי אפשר עוד להסתיר אטרוגנזה מאחורי המונח התמים שנשמע "טעות רפואית", שכן ברור יותר ויותר שאנו מדברים גם על פגיעה מכוונת ואפילו רצח עם. עבור איליך, התרופה לציוויליזציה הרפואית "המרושעת" ו"שוללת הבריאות" הזו כללה חזרה להתערבויות פשוטות יותר המיועדות לשימוש עצמי – התערבויות שהוכחו כי הן "עושות יותר טוב מאשר להזיק" – וצמצום התערבות מקצועית "למינימום".
האלטרנטיבה, לדעתו, היא להמשיך להסכים – עם תוצאות קטלניות או משביתות – ל"גיהנום מתוכנן ומהונדס".
