מחקר חדש שפורסם ב-New England Journal of Medicine (NEJM) מראה לא רק שהיעילות של חיסון פייזר קוביד הופכת לשלילית תוך חמישה חודשים (כלומר, סביר יותר שמחוסנים יידבקו מאשר לא מחוסנים) , אלא גם שהחיסון הורס כל הגנה שיש לאדם כחסינות טבעית.
המחקר הוא מחקר תצפיתי גדול שמסתכל על 887,193 ילדים בגילאי 5 עד 11 שנים בצפון קרוליינה, מתוכם 273,157 (30.8%) קיבלו לפחות מנה אחת של חיסון פייזר בין ה-1 בנובמבר 2021 ל-3 ביוני 2022. המחקר כולל 193,346 זיהומי SARS-CoV-2 שדווחו בין ה-11 במרץ 2020 ל-3 ביוני 2022.
החוקרים השתמשו בצורה של מודלים סטטיסטיים עם התאמות לגורמים מבלבלים (כגון תנאים בסיסיים) כדי לחשב הערכות של יעילות החיסון לאורך זמן וכנגד גרסאות הקוביד השונות.
הממצאים מתוארים בתרשימים למטה. בתרשים A, שימו לב שהקווים הירוקים והכחולים, המייצגים ילדים שחוסנו בנובמבר ודצמבר בהתאמה, עוברים דרך אפס לטריטוריה שלילית בשיפוע חד תוך חמישה חודשים מההזרקה הראשונה. לא ברור מדוע הקו הירוק לא נמשך אחרי חודש אפריל, שכן לחוקרים היו כנראה הנתונים, אבל לפי מה שמוצג נראה מאוד שיעילות החיסון תמשיך לרדת עמוק לתוך הטריטוריה השלילית.
בתרשים B, אנו רואים גם את הקווים האדומים וגם הכחולים – המייצגים ילדים שחוסנו ונדבקו בעבר ולא נדבקו בעבר בהתאמה – שוב עוברים אפס בשיפוע תלול תוך חמישה חודשים מהחיסון. העובדה שהמחוסנים שיש להם חסינות טבעית מהידבקות קודמת רואים גם יעילות שלילית היא הפתעה שכן לא ניתן היה לצפות שבעלי חסינות טבעית יהיו רגישים יותר להידבקות מאלה בלעדיה.
תרשימים C ו-D מצביעים על כך שהחיסון הוא זה שגורם לדעיכה המדאיגה הזו של החסינות הטבעית. תרשים D מציג את היעילות של חסינות טבעית מהדבקה קודמת בקרב המחוסנים. שימו לב שהקו הכחול, המהווה הגנה מפני וריאנט הדלתא בקרב מחוסנים שנדבקו, מגיע לאפס בשיפוע תלול תוך שבעה חודשים. כעת הסתכלו על הקו הכחול בתרשים C, המהווה הגנה מפני דלתא אצל שנדבקו ולא חוסנו בעבר. גם היא דועכת, אבל הרבה יותר לאט, ואחרי שמונה חודשים היא עדיין בטריטוריה מאוד חיובית של למעלה מ-50%. ניתן לומר את אותו הדבר לגבי חסינות טבעית נגד גרסאות מוקדמות יותר (קו ירוק), אשר דועכת לאט ונשארת חיובית לאחר 16 חודשים. מדוע החסינות הטבעית ממשיכה להגן על הלא מחוסנים, ואילו אצל המחוסנים ה'הגנה' שלהם הופכת לשלילית גם אם יש להם חסינות טבעית?
זה מאוד מטריד כי זה מרמז לא רק שהחיסונים יוצרים 'הגנה' שלילית לאחר מספר חודשים, אלא גם שהם הורסים את ההגנה שהייתה צריכה להינתן על ידי החסינות הטבעית. הבלתי מחוסנים שומרים על הגנתם מפני הידבקות קודמת אך המחוסנים בסופו של דבר עם יעילות שלילית גם אם הם נדבקו בעבר. המשמעות היא שהחיסונים הורסים את החסינות הטבעית של אדם ומשאירים אותו פגיע יותר לזיהום ממה שהוא או היא היו קודם לכן.
הממצאים החדשים מוסיפים לחששות גוברים בקרב מדענים לגבי ההשפעה של חיסוני קוביד על מערכת החיסון. מחקר שנערך לאחרונה בעכברים מצא שחיסוני mRNA כמו פייזר מעכבים את תגובת המערכת החיסונית לפתוגנים אחרים. במחקר ההוא (שעדיין לא זכה לביקורת עמיתים), נראה שהאשם היה ננו-חלקיקי השומנים (LNPs) הנושאים את ה-mRNA בחיסון: "מצאנו שחשיפה מוקדמת ל-mRNA-LNPs או ל-LNP בלבד הובילה ל עיכוב ארוך טווח של התגובות החיסוניות ההסתגלותיות."
מחקר טרום-דפוס אחר מצא שהחיסון של פייזר "גורם לתכנות מחדש תפקודי מורכב של תגובות חיסוניות מולדות" כולל "עיכוב תגובות חיסוניות מולדות".
באופן מוזר, מחברי המחקר החדש לא מצליחים לתת תשומת לב לממצאים המדאיגים שלהם. במקום זאת הם מסיקים שהחיסון "נמצא כמעניק חסינות ניכרת נגד זיהום אומיקרון" – למרות שההגנה הגבוהה נמשכה שבועות בלבד והייתה שלילית תוך חודשים. הם גם מסיקים ש"הירידה המהירה בהגנה מפני זיהום אומיקרון שהעניק חיסון וזיהום קודם מספקת תמיכה לחיסון מאיץ" – כאילו מה שאנשים באמת צריכים זה יותר מהזריקות האלה.
אבל ממצאי המחקר מדברים בעד עצמם, והם מאוד מדאיגים. ברור יותר ויותר שזו הייתה טעות להאיץ את טכנולוגיית חיסוני ה-mRNA לשוק, ושצריך להוציא את החיסונים משימוש ולהחזיר אותם לשלב המחקר עד שיבינו הרבה יותר את מכלול ההשפעות שלהם ופרופיל הבטיחות שלהם.
הסקירה נעשתה על ידי וויל ג'ונס ופורסמה פה
