כתב העת The-Lancet שנחשב ליוקרתי בעברו. אמנם במאמר זה יש 'רק' נושא אחד שקשור במישרין ל'מגיפה' (איברמקטין) אך יש בו מעט היסטוריה ודוגמאות לתרומת כתב עת זה. מתוך גיליון מגזין 26 ביוני 2021 נכתב על ידי סטיוארט ריצ'י למקור
כבר מהגיליון הראשון שלו ב-1823, ה-Lancet היה יותר מסתם כתב עת רפואי רגיל. העורך המייסד שלו, המנתח הדיספפטי וחוקר מקרי המוות תומס וואקלי, נתן לכתב העת בכוונה את שמו של אזמל חד שיכול לחתוך רקמות חולות חסרות תועלת: הוא השתמש בו כאיבר קמפיין, כדי לדחוק נגד אי צדק, רעיונות רעים ותרגול רע.
מה שהכי הפריע לווקלי היה הממסד. לא רק לקולג' המלכותי לכירורגים היה אכפת מועט ממוכרי נקניקים ושמן נחשים, אלא שחבריו עסקו גם בשחיתות ונפוטיזם, והבטיחו שמקורביהם יקבלו את התפקידים הטובים ביותר ומילאו את כיסם בדמי הרצאות. וואקלי כתב ב-1838 על 'שכירי החרב, המונופולים והשרלטנים בעלי מוח האווז' שזכו בפריבילגיות שהיו צריכות להיות בזכות הכשרון. מערכת זו הייתה 'תולעת הסרטן אשר אוכלת את לב הגוף הרפואי'.
זמנים שונים, תולעים שונות. ה-Lancet עדיין חזק, אבל הוא קיים במערכת שונה מאוד של כתבי עת אקדמיים מזו של המאה ה-19. בהחלט יש לה עמדה רדיקלית חזקה בכל הנוגע לפוליטיקה, עם מאמרי מערכת קבועים נגד הממשלה של הטיפול היום בשירותי הבריאות ובעניינים נלווים. אבל בכל הנוגע למדע הרפואה, הדברים שונים לגמרי: כתב העת הוא כיום חלק מהמערכת, עם כל הבעיות הכרוכות בכך. הממסד הוא הללנסט. ובגלל שללנסט יש הישגים מדהימים ותרבותית חזקה, כשהוא עושה טעות, זה באמת משנה.
תפקידו של כתב העת כשופר של הממסד הרפואי לא יכול היה להיות ברור יותר בפברואר אשתקד, כאשר פרסם מכתב קבוצתי שארגן הזואולוג פיטר דאשק על מקורות נגיף הקורונה Sars-CoV-2. בנוסף ל'גינוי נחרץ של תיאוריות קונספירציה' לפיהן אין לנגיף מקור טבעי, המכתב ביטא 'סולידריות' עם כל המדענים ועובדי הבריאות בסין, והסתיים באיזה ביטוי מוזר מתקופת ברית המועצות: 'נעמוד עם עמיתים שלנו בקו החזית! אנחנו מדברים בקול אחד'.
המכתב לא חשף שדשאק היה בעצמו מעורב במחקר וירולוגי במכון ווהאן לווירולוגיה, המעבדה שעומדת במרכז הספקולציות "דליפת המעבדה". כתבי עת רפואיים בדרך כלל מודעים יתר על המידה לניגודי אינטרסים פוטנציאליים – למשל, אם ניסוי קליני מומן על ידי חברת תרופות – אבל במקרה הזה ה-Lancet נתן לזה להחליק.
בדיעבד, עכשיו כשתיאוריית הדליפות במעבדה נלקחת הרבה יותר ברצינות, זה נראה במקרה הטוב מוטעה ובמקרה הרע חשוד למדי. שום דבר מזה לא הופך את התיאוריה ליותר מתקבלת על הדעת כמובן (עלינו להישאר סקפטיים אך עם ראש פתוח, ולחכות לתוצאות החקירה המתמשכת). אבל זו הייתה טעות לא מאולצת.
לא רק המדענים ועובדי הבריאות של סין שיבחו את ה-Lancet. במאי בשנה שעברה הופיע העורך הראשי שלו, ריצ'רד הורטון, בשידור הממשלתי China Central Television כדי לשבח באיזו צורה 'החלטית אדירה' טיפלה המפלגה הקומוניסטית הסינית במגיפה. הוא גם כתב מאמרי מערכת מרובים על סין, כולל אחד שכותרתו 'קוביד-19 וסכנות הסינופוביה'. זה אכן הזכיר את "התיק נגד סין", כולל "דיכוי העם האויגורי" ו"לוחמה כלפי טייוואן". אבל הוא המשיך וכתב את אלה כ"הפרעות נתפסות לחירויות" בלבד, והגיע למסקנה שבעצם, כולנו צריכים פשוט להסתדר: "מגיפה היא רגע לפיוס, כבוד ויושר בין חברים."
אם ל-Lancet המודרני יש רקורד חלקי בהטלת אחריות על הממסד – או, לפחות, על מפעלים מסוימים, איך הוא מסתדר במאבק נגד הטרטור השני של וואקלי, הקוואקים וההונאה? לשם כך, עלינו להסתכל מעבר לדפי העריכה וההתכתבות ולתוך המחקר המדעי המתפרסם בכתב העת. אבוי, כמה מהסיפורים המפורסמים ביותר של הונאה מדעית מקורם ב-Lancet ובמהלך כהונתו של הורטון כעורך.
הידוע ביותר הוא כמובן זה של אנדרו ווייקפילד, הרופא המבוזה שהצליח להשיג מאמר מזויף כמעט לחלוטין על אוטיזם ועל חיסון ה-MMR שפורסם ב-Lancet ב-1998. כתב העת לא נסוג מהמאמר במשך 12 שנים, תוך שהם מאפשרים לאנטי-חיסונים הגרועים ביותר לטעון שהרעיונות שלהם נלקחו ברצינות על ידי כתב עת יוקרתי.
מטריד לא פחות הוא המקרה של פאולו מקיאריני, המנתח הראוותני שככל הנראה הצליח להשתיל קנה נשימה מלאכותי בחולים אנושיים. רבים מאותם חולים מתו בסופו של דבר, הניתוחים נכשלו כשלון מסוכן, אך מקיאריני טען ב"לנסט" (ובמקומות אחרים) שהניתוח הצליח.
שערוריות אחרות של Lancet לא עסקו בהונאה מוחלטת, אלא במחקר מפוקפק ביותר שבכל זאת עבר את המסנן. המבקרים של מלחמת עיראק זכו מחדש כאשר, בשנת 2006, פרסם כתב העת מאמר שהעריך כי יותר מ-650,000 מקרי מוות עודפים נגרמו על ידי המלחמה והכיבוש שלאחר מכן. זה נראה כמעט לא ייאמן, ואכן מחקרים אחרים מצאו מחיר נמוך בהרבה. מחברי המחקר של Lancet זכו לביקורת חריפה על המתודולוגיה שלהם – סקר חלקים ספציפיים של ערים עיראקיות שסביר להניח שהמחירים שלהן היו גבוהים יותר, ובכך לנפח את הנתונים – כמו גם על כך שלא היו פתוחים ושקופים לגבי היבטים חשובים של המחקר.
חוסר הפתיחות הזה הוא גם מה שגרם לסערת אש בנוגע לניסוי PACE, מחקר על פעילות גופנית ופסיכותרפיה לתסמונת עייפות כרונית שפורסם על ידי כתב העת ב-2011. זו הייתה הדגמה קלאסית לחשיבות השקיפות: מבקרי המחקר (יש הרבה) נאלצו להגיש בקשה לחופש מידע ולהמתין שנים כדי לראות את הנתונים – ואז הניתוח המחודש שלהם הראה תוצאות הרבה פחות מרשימות מהמקור.
ולמרות שה-Lancet נשא כמה מהמחקרים החשובים ביותר על קוביד, הוא מחק מספר העותקים שלו על ידי פרסום, במאי 2020, מאמר של חוקרי הרווארד שטוען כי התרופה הידרוקסי-כלורוקין הובילה לשיעור תמותה גבוה יותר בחולי קוביד. למרות שזה היה מפחיד עבור אלה שרצו לקבל עוד אחד על דונלד טראמפ – מעריץ מוצהר של הסם חסר התועלת בסופו של דבר – פרסום המאמר התברר כהחלטה איומה. החוקרים של הרווארד קיבלו את כל התוצאות מחברה מפוקפקת בשם Surgisphere, וכאשר ביקשו מ-Surgisphere את הנתונים הגולמיים כדי לבדוק כמה חריגות, הם נדחו. אף אחד מהמדענים של הרווארד, או הסוקרים או העורכים של ה-Lancet, לא חשב מעולם לבדוק את הנתונים לפני הפרסום. הכל הביא לנסיגה מבולגנת נוספת רק שבועיים לאחר הופעת המאמר.
ה-Lancet רחוק מלהיות לבד. זה חלק מהמערכת המדעית המודרנית שלנו, עולם חרוץ של תחרותיות יתר ותמריצים מעוותים שבו פרסום בכל מחיר הוא מטרה מרכזית – גם אם מה שאתה מפרסם רחוק מלהיות אמין.
וזה גם אחד מני כתבי עת רבים המנוהלים על ידי מוציאים לאור (במקרה זה, Elsevier) שנראה שפחות אכפת להם מהשגת המדע כמו שצריך מאשר מיוקרתיות, תשומת לב וציטוטים; שלוחצים על עורכים לקבל מאמרי מחקר מרגשים וראוותניים שיגיעו לכותרות ויעלו עניין בקרב מדענים אחרים ולא כאלה שהם יותר משעממים, אבל אמינים יותר.
מטרת ה-Lancet, עוד ב-1823, הייתה לחתוך את חוסר המוסריות והשאננות של הממסד הרפואי. למרות שיש קווי דמיון רבים בין וואקלי והורטון – שניהם משתמשים במאמרי מערכת קטנטנים כדי לתקוף את יריביהם, אם כי רק האחרון עם גישה לטוויטר – וואקלי היה נדהם לראות שכתב העת שלו מדגים כעת את הממסד הזה. היא מגלמת אליטה חסרת דין וחשבון או רק חלקית, שלעתים קרובות מתקדמת, אך לא מצליחה להתמודד באופן מחפיר עם פגמים רבים שלה.
בשנת 2021, אנו עשויים לגלות כי התגובה הטובה ביותר להקמתנו אינה כתב עת חדש בסגנון וואקלי, אלא דרך חדשה לחלוטין לחשוב על מדע וכיצד הוא מתפרסם: דרך שאינה מוסרת את כל האמון שלנו לעורכים ומבקרים, אבל זה מדגיש פתיחות ושקיפות כבר מההתחלה. יש כמה הצעות איך זה יכול לקרות. הדבר הרקוב הבא שצריך לחתוך יכול להיות מערכת היומן – וה-Lancet עצמו.
נכתב על ידי סטיוארט ריצ'י מחבר של מדע בדיוני: כיצד הונאה, הטיה, רשלנות והייפ מערערים את החיפוש אחר האמת
