בימים האחרונים הגיע אלי קצת מידע מעמית שחיזק את כל מה שלמדתי על לאן הולכים המדע והרפואה ואם זה לא ישתנה מהר זה יגמר רע לכולם. זה כרוך בתגלית מסוף השנה שעברה שדור של נשים שנחשפו לחלבון הספייק SARS-CoV2 עלולות להיות בסיכון משמעותי לסרטן השחלות והשד – ושני דוקטורים מזוקנים בתפקידים משפיעים יצאו מגדרם כדי לוודא שהמידע יקבר כי למי אכפת מנשים כשאתה מנסה להציל את העולם, נכון?
שני המזוקנים המדוברים הם אריק פריד מה-NIH (המכונים הלאומיים לבריאות) – באופן אירוני חוקר סרטן, ואוליבר שילדגן "ראש הפתולוגיה המולקולרית באוניברסיטה הפרטית בוויטן".
הסיפור הזה יצטרך קצת הסבר. ההתייחסות לסיפורה של שפחה נחוצה כדי להבין את המשמעות של כל רוע מיזוגיני הכרוך בכך, כי אם החשדות שלי נכונים, המאמר שבו אני הולך לדון מראה שנשים בכל מדינה מפותחת נמצאות בסיכון לצונאמי של סרטן נשים. עם זאת, נראה שמוות בטרם עת של דור של נשים אינו משנה לאלה אשר, ככל הנראה, ינהלו את ועדת הגלעד בעתיד הקרוב (שם פוגשת דיסטופיה מציאות).
בשביל קצת הקשר של הנושא הרפואי המדובר ניעזר באנג'לינה ג'ולי ההישגית והמוכשרת שההיסטוריה שלה רלוונטית. אנג'לינה עברה כריתת שד מניעתית כדי להפחית את הסיכון לסרטן השד בגלל שיש לה מוטציה בגן BRCA .
הגן BRCA באמת חשוב. זה חלק מ-"מסלול תיקון DNA רקומבינציה הומולוגית". שזה אחד המנגנונים שהגוף משתמש בהם כדי למנוע מהתאים שלנו להפוך לסרטניים בתגובה ללחץ סביבתי, וזו הסיבה שנשים עם מוטציות BRCA נמצאות בסיכון גבוה בהרבה לסרטן השד והשחלות מאשר אלו שאין להן מוטציה זו.
אחד המרכיבים החשובים ביותר של מסלול זה הוא p53 (או TP53) המכונה בדרך כלל "שומר הגנום". אם תרצו לקרוא עוד על זה זה תקציר נחמד או להסבר מצמרר של 'אנגלי הפוך', כנסו לכאן. כך או כך, p53 הוא המלך (אהמ – המלכה) של מניעת סרטן ובלעדיו (או בלי BRCA והחברים שלו) אתה הולך לחלות בסרטן לפני רוב האנשים האחרים. במיוחד, אם את אישה עם מוטציה הקשורה ל-BRCA, הסיכוי שלך לחלות בסרטן השד או השחלות לפני גיל 50 עולה דרמטית.
אז, אם יש תרופה חדשה שמפריעה ליכולת של תאי הגוף לייצר p53 ולגרום למסלול BRCA לא להגן על הגנום שלנו – הייתם חושבים שזה יהיה חשוב, לא? ובכן, אני מניח שזה תלוי מי מממן את הטיפול והאם אכפת להם אם אתה (או אמך, אשתך או הבת שלך) תחלה בסרטן.
ובכן, למישהו היה אכפת. שני אנשים בעצם. הרשו לי להציג מאמר בדיוק בנושא זה שכותרתו הקליטה "SARS–CoV–2 ספייק פוגע בתיקון נזקי DNA ומעכב רקומבינציה (V(D)J ) במבחנה" (ידוע גם בשם מחקר ג'יאנג על שם המחברים הוי ג'יאנג ויה-פאנג מי). על פניו, המחקר אינו קשור לסרטן השחלות או לסרטן השד, הוא עוסק בלימפוציטים.
זה המחקר להורדה 1.97MB ∙ קובץ PDF
לפרוטוקול, ריקומבינציה של VDJ זה אחד הדברים המגניבים בטבע. זהו המנגנון מאחורי יצירת החסינות של הגוף (או מה שהיינו מכנים חסינות לפני שטוני פאוצ'י ו-WHO שינו את ההגדרה). כך תאי T ו-B יוצרים באורח קסם חלבונים חדשים כדי לנטרל 'באגים' מגעילים.
יש לו גם משהו חשוב מאוד במשותף עם מסלול סרטן השחלות, בכך שהוא מסתמך על שבירה ותיקון של גדיל DNA – זה חיוני לתהליך, וזה אותו תהליך שנראה בסרטן השחלות והשד התלויים ב-p53.
אז כשג'יאנג ומיי תכננו ניסוי כדי לבדוק את האפשרות שחלבוני SARS-CoV-2 עשויים להשפיע על המסלול הזה בלימפוציטים, הם ערכו ניסוי שהיה בעל חשיבות חיונית לאוכלוסיית העולם.
מה הם מצאו? ובכן, לצערי משהו חשוב מאוד. כלומר, מכל החלבונים המיוצרים על ידי נגיף ה-SARS-CoV-2, אחד מהם – חלבון הספייק – מחק את מנגנון תיקון ה-DNA בלימפוציטים. כן, זה ממש גרוע. הנה הגרף מהמאמר המראה את רמת "יעילות HR" (כלומר יעילות תיקון הומולוגית, כלומר יכולת התא לתקן DNA) שנראית עם החלבונים השונים של הנגיף. חלבון הספייק היה כל כך רעיל למסלול הזה שהוא הפיל 90% ממנו. זוהי סביבה שכמעט מובטח שתגרום לסרטן.
אז זה משנה שכמה בחורים טובים באוניברסיטה שוודית (שמומחים בתחום ומייצרים מאמרים בנושא זה כבר שנים, דרך אגב) פרסמו מאמר שמראה שהווירוס המגעיל Ecohealth77 (המכונה SARS2, קוביד, ווהאן-1 ועוד כמה שמות מובחרים) הפיק חלבונים שאם הם ישבו מספיק זמן – היו עוצרים את מנגנון ההגנה של התאים שלך מפני סרטן? ובכן, לא – בתנאי שהחומר (החלבון שהוא מייצר) לא ישב זמן רב, לא נכנס לגרעין ולא הגיע לשחלות. למרבה המזל, אם אתה נדבק בנגיף האמור ומערכת החיסון שלך פועלת, חלבון הספייק צריך להיות מנוטרל במהירות ולכן אתה לא אמור להיות בסיכון לסוגי סרטן אלה כתוצאה מזיהום "קוביד-19".
אבל… מה שאתה באמת, אבל באמת לא רוצה בתרחיש הזה הוא:
(1) שחלבון הספייק יהיה בקרבת הגרעין, שם מתרחש תיקון ה-DNA
(2) שחלבון הספייק יופק ללא הרף
(3) חלבון ספייק מלאכותי באורך מלא התואם לספייק הנגיפי, מכיוון שאיננו יודעים איזו חלק מהחלבון ספייק גורם לאפקט זה.
ובכן נחשו מה? במקרה ישנו טיפול גנטי שנמצא כעת בייצור והוא:
(1) גורם לייצור חלבון ספייק בגרעין התא ובסביבתו
(2) מיוצר למשך 60 יום לפחות וכמעט בוודאות יותר
(3) מייצר את הספייק באורך מלא התואם בדיוק (חומצת אמינו עבור חומצת אמינו 1) לכל האורך של חלבון הספייק הנגיפי
אבל, רגע אני שומע אותכם אומרים: כל הפרשנים החכמים האלה בפיד המדיה החברתית שלי כל הזמן אומרים שהספייק לא נכנס לגרעין, נכון? והם הפריכו את הסיפור של ג'יאנג על בסיס זה, לא?
ובכן כמובן שהם ניסו, אבל הם שיקרו. ולמעשה המחקר של ג'יאנג פשוט שיחזר את מה שפייזר כבר עשה, והוכיח מעל לכל ספק שחלבון הספייק נכנס לגרעין.
הנה הגרסה של מחקר המיקרוסקופיה הקונפוקלית ממחקר ג'יאנג – כחול הוא הגרעין (השחור מסביב הוא שאר התא) והירוק הבוהק הוא חלבון הספייק המתויג בסמן פלורסנטי. כפי שניתן לראות, השפיץ נמצא לגמרי בגרעין. אין ספק. וכדי לחזק זאת, העובדה שהמחקר הראה 90% עיכוב של פעילות p53 פירושה שהוא היה צריך להיות פעיל בגרעין (כי שם חי p53).
כן אבל אנשי הממשלה הנחמדים האלה ששיקרו לגבי כל הדברים האחרים אמרו שחלבון הספייק מהחיסון לא נכנס לגרעין, נכון? הם לא שיקרו לגבי זה נכון?
ובכן, אני שונא לאכזב אותך כאן, אבל התמונה הבאה היא מהמסמך של ה-TGA שהוזכר לעיל [2] מהמחקרים הפרה-קליניים של חיסון ה-mRNA של פייזר. זה המסמך שהיה ל-TGA לפני שהם אישרו את המוצר. ל-EMA, MHRA וה-FDA היו אותם מסמכים. בגרסת ה-TGA זה בעמוד 25 של "חוברת חוקר BioNtech BNT162"
הנה, שמתי חץ אדום גדול כדי להראות לכם שיש הרבה חלבון ספייק בגרעין התא המוצג. זה סלאמי דאנק.
אבל זה רק חד פעמי נכון?
לא. הנה השקופית המקבילה מ-TGA "דוח הערכה לא-קלינית" [3], המראה את חלבון הספייק המיוצר ב-ER ליד הגרעין (כפי שנמכר בחוברת המבריקה) אך לאחר מכן ממוקם (שוב) בתוך הגרעין. התמונה הזו מעט חלשה [4].
בסדר אז זה נכנס לגרעין, אבל זה לא מסתובב נכון? הם אמרו שזה נמשך רק שעות או ימים ואז מתפרק. זה נכון לא?
לא. למעשה זה הוכח במחקר ענק של אחת מקבוצות הביולוגיה המולקולרית המכובדות ביותר בעולם באוניברסיטת סטנפורד במאמר ענק. הם הראו שה-RNA עדיין קיים ופעיל לאחר 60 יום. חוקרים אחרים הראו פעילות מעבר ל-28 ימים ואחרים אפילו יותר, אז זה משמעותי וזה לא מפסיק תוך יומיים, זה היה שקר.
חיסון mRNA וספייק אנטיגן עד 8 שבועות לאחר החיסון
אז עכשיו יש לנו את חיסוני ה-mRNA שמייצרים את אותו חלבון ספייק באורך מלא, נכנסים לגרעין שבו ג'יאנג ומיי הוכיחו שהחלבון מפסיק את תיקון ה-DNA (כלומר גורם לסיכון לסרטן) בלימפוציטים.
ובכן, ג'יאנג אכן עשה טעות. והטעות שהוא עשה הייתה להודות במחקר שישנה אפשרות – או הסתברות – שבגלל שספייק החיסון זהה לספייק הנגיף, לחיסון היה סיכון ממשי לגרום לשינויים מעוררי סרטן ב-DNA. ובכן, אתה מבין, אסור לך לעשות את זה – כי זה ירגיז את חברות הפארמה שהפרסום שלהן מממן כמעט כל כתב עת רפואי גדול.
ומרגע פרסום המאמר הזה אנשים (ועכברים) התחילו לעלות על הדעת את ההשלכות
מה שאומר שמוסד רפואי™ נאלץ לפעול, כי אנחנו לא יכולים לאפשר לעכברים המציקים האלה לתת לזה להחליק שהטיפול החדש הזה (שמכניס למוסד רפואי™ מיליארדי דולרים) עומד לסכן כל אישה שלוקחת אותו בסרטן, אפשר?
לכן, תוך חודשיים מפרסום המאמר של ג'יאנג, פריד ושילדגן הגישו את הבעת הדאגה המגוחכת ביותר שראיתי אי פעם לכתב העת רפואי. הטענה הייתה שהם לא מרוצים מתכנון המחקר. אבל הניסוח היה מוזר לחלוטין, והצביע על כך שמחבר המחקר הביע דאגות לגבי המאמר שלו. זה היה שקרי ופריד הוא זה שהעלה את החששות – המכונה בצד שלישי "אחד מהכותבים" – כלומר מהבעת הדאגה!
אז מי זה אריק פריד? ובכן, הוא איש גדול ב-NIH. כן אותו NIH שמימן את מודרנה – אחת מחברות הפארמה המייצרות חיסוני mRNA לקוביד-19. ניגוד עניינים ברור. האם הוא הצהיר על ניגוד העניינים שלו במכתב ל-MDPI? לא ברור שלא. הוא פשוט היה צריך שהמחקר ייעלם (כי למי אכפת מנשים, נכון?)
ואוליבר שילדגן? ובכן, לא רק שהוא רשום בתור "העורך האקדמי" באותו מחקר אלא הוא פרסם באותה שנה מחקר שעמיתיו הצהירו על גילויי ניגוד עינינים כמעט עם כל חברת הפארמה הגדולה כולל פייזר. הוא בטוח מסתובב עם הרבה אצבעות בפשטידות ממשלתיות…
וכמובן שהוא לא ממש הצהיר על העניין שלו בפיתוח וקטורים של ריפוי גנטי (שהם זהים לוקטורי החיסון, פשוט אסור לקרוא לזה ריפוי גנטי, ברור)
הוא גם לא הצהיר כאן שהמימון שלו מגיע מקרנות ובהן קרן אלס-קרונר-פרסניוס, שההיסטוריה שלה מעניינת בלשון המעטה. למקרה שלא ידעתם, פרסניוס זה עוד תאגיד פארמה גרמני ענק.
אבל הדבר המוזר ביותר בד"ר שילדגן הוא שהוא היה העורך בפועל של כתב העת שקיבל את המאמר של ג'יאנג – כנראה שבאוקטובר המחקר עמד בסטנדרטים הגבוהים של הכשרון והיושרה המדעיים הנדרשים – אבל בדצמבר כבר לא?
כן, אותו בחור שפיקח על ביקורת עמיתים של מאמר זה, לאחר מכן, תוך חודשיים, שותף למחברים בהבעת דאגה לגבי המחקר שהוא אישר לפרסום. ברור שהוא צריך להתפטר. זה לא מספיק טוב לעורך שאחר כך לא מביע פרשנות לגבי תפקידו בפרסום מחקר או ביטולו.
אז מה הייתה התלונה בדיוק שהפכה את המחקר הזה לגרוע כל כך שהיה צריך לחזור בו? זכרו כי מאמרים מדעיים צריכים להכריז על תוצאות ניסויות תקפות באופן אובייקטיבי, ולאחר מכן צפויים המחברים להעיר פרשנות סובייקטיבית משלהם לגבי פרשנות התוצאות. אם אתה לא מסכים – קשה, כתוב הפרכה. אינך יכול לחזור בך ממחקר על סמך חוסר ההסכמה שלך עם המסקנות. ביטולי מחקרים הם כמעט אך ורק עבור הונאה. ובכן, הנה התלונה המלאה שפורסמה ב-MDPI:
בהתחשב בכך שה"מחבר הראשון" המודגש מתייחס לאריק פריד מה-NIH (לא ג'יאנג), הנה התרגום שלי לטענות המופרכות של פריד:
(1) אני לא שמח שהשתמשת בתג His כדי להראות שחלבון הספייק נמצא בגרעין, כי זה מרחיק את המשחק. כן, אני יודע ש-His-tagging הוא שיטה מתאימה לחלוטין לניסוי הזה אבל לא אהבתי את התוצאה אז…
(2) אני לא שמח שהשתמשת במערכת כתבי GFP מבוססת וסטנדרטית לחלוטין מאותה סיבה, למרות שכתבתי על השימוש הנרחב שלה
(3) למרות שלכל עיצובי הניסוי יש אפשרות של אי בהירות בתוצאות, אני מוטרד רק לגבי זה ולא התלוננתי על שום מאמר אחר המשתמש באותן שיטות אי פעם
(4) אני יודע שלא ציינת את ההשפעה של חיסונים על המסלול הזה – רק העלת חששות תיאורטיים – אבל אני הולך לגלות שכן ואז אבקש ממך לחזור בך מהמאמר בהתבסס על טענה שכן.
(5) אני מבין שציינת שלא השתמשת בחלבון הספייק באורך מלא, ושזו הייתה באחריותן של פייזר ומודרנה לעשות בדיוק את הניסויים האלה – אבל אני הולך להבהיר שהעובדה שלא היו ניסויים גנוטוקסיות שבוצע עבור החיסונים האלה הוא למעשה בעיה שלך, לא שלהם
(6) אני הולך למסגר את כל העניין כאילו המסקנות שלך אינן תקפות ולמרות שמסקנות במאמר מדעי הן רק נחלתם של מחברי המאמר, אני הולך לומר שהמסקנות שלך לא לספור ותצטרך למשוך את הנייר. ויש לי את ה-NIH מאחוריי אז אין לך סיכוי – כי, מדע, אתה יודע.
למרות ההתקפה המגוחכת על המחקר והמניעים הפוליטיים, וללא רמיזה להונאה, אוליבר שילדגן לא אמר דבר אלא איחד כוחות עם פריד כך שלא היה כל כך ברור שזה ה-NIH שלא אהב את המחקר הזה. זהו ניגוד אינטרסים עצום וזה לא רק לא מדעי אלא גם לא אתי שאדם אחד שיש לו כל כך הרבה כוח יכול להזמין ביטול מחקר מתוך גחמה.
אז מה קורה עכשיו?
ובכן, לחלבון הספייק שמסתובב בכמויות גדולות, בסביבה הישירה של גרעין התא, לפרקי זמן ממושכים, יש פוטנציאל לגרום לסרטן באותם תאים. בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להיפגע? כל אלו שידוע כי מושפעים ממומים ב-p53 ו-BRCA: שחלה, לבלב, שד, ערמונית. בלוטות לימפה. סרטן אלה יכולים לקחת שנים להתפתח ולכן ייתכן שלא נראה אות בטיחות במשך 5 או 10 שנים, ואז פייזר ומודרנה יטענו ש"קוביד" או "נעילות" הם שגרמו למבול של סרטן של נשים (וחלק מהגברים).
עד אז, כמובן, אנו עשויים לחיות תחת ה"נורמלי החדש" שמוצג על ידי כל כך הרבה ממנהיגי העולם וראשי הבריאות שלנו, עם אנשים כמו פריד ושיילדגן האחראים. תארו לעצמכם לאיזו סוג של דיסטופיה רפואית אנו מצפים כאשר אותם אנשים שאנו סומכים עליהם כדי לשמור עלינו (או לפחות להיות כנים ושקופים בניסיונותיהם) במקום זאת מורים על סבל לדור שלם של נשים.
[1] חיסוני מודרנה ופייזר קוביד הם העתקים מדויקים של חומצות אמינו של חלבון הווהאן-1 SARS-COV-2 spike, מלבד שינוי אחד של חומצת אמינו כפולה פרולין בחלק מהחלבון שאינו חשוף לקשירה לקולטן
[2] TGA חופש מידע מסמך 9 2183 09 7.88MB ∙ קובץ PDF הורדה [3] TGA חופש מידע מסמך 6 2389 06 דו"ח הערכה לא קלינית 6.93MB ∙ קובץ PDF הורדה [4] שרלטנים ישתמשו בתמונה הזו כדי לטעון שמה שאתם רואים הוא "צביעה פרי-גרעינית", כלומר חלבון שנאסף באופן אקראי שנאסף סביב החלק החיצוני של הגרעין. זה שקרי כי (א) צביעה פרי גרעינית לא נראית כך, היא יוצרת טבעת סביב הגרעין ו-(ב) שיטות טרנספקציה (למשל ננו-חלקיקים שומנים) נועדו בתכנון להכניס את תוצר הגן שלך לתא עד הגרעין. אין מצב שהם יכולים לעצור את זה. כל מי שאומר לך אחרת משקר. אם אתה לא מאמין לי, חפש טרנספקציה (רצוי במאמר שקדם לקוביד)נכתב על ידי ד"ר אה קאהן סייד שם בדוי. פורסם במקור ב 30.6.22
