דף המידע של ה-CDC על חיסוני קוביד-19 מכיל את הנקודות הבאות בנושא "כיצד פועלים חיסוני mRNA קוביד-19:
- ראשית, חיסוני mRNA קוביד-19 ניתנים בשריר הזרוע העליונה או בירך העליונה, בהתאם לגיל של מי שמתחסן.
- לאחר החיסון, ה-mRNA ייכנסו לתאי השריר. כשהם נכנסים, הם משתמשים במכונות התאים כדי לייצר חלק בלתי מזיק של מה שנקרא חלבון הספייק… לאחר יצירת חתיכת החלבון, התאים שלנו מפרקים את ה-mRNA ומסירים אותו, ומשאירים את הגוף לנקות כפסולת.
או, במילים אחרות, כפי שנאמר לנו מזמן, "זה" – ה-mRNA – "נשאר בזרוע". ואז, לאחר שהורה לתאי השריר לייצר את הספייק, מתנקה מהגוף.
אבל תסתכלו על התמונה למטה ממצגת שהוצגה לאחרונה בפרלמנט האירופי על חיסון mRNA. התמונה פורסמה בטוויטר על ידי וירג'יני ז'ורון, חברת הפרלמנט הצרפתית. הדוברת היא בעלת סמכות לא פחות מאשר אוזלם טורצ'י, מנהלת הרפואה הראשית של ביונטק, חברת הביוטק הגרמנית שפיתחה את מה שנודע לרוב העולם כחיסון "פייזר" לקוביד-19.
תסתכלו מקרוב על השקף של טורצ'י, שמספר סיפור שונה מאוד מזה שה-CDC סיפר לאמריקאים בשנתיים האחרונות.
רחוק מ"להישאר בזרוע" ולהיכנס לתאי השריר במקום ההזרקה, מקום ההזרקה הוא רק נקודת המוצא למסע שאמור לקחת את ה-mRNA דווקא לבלוטות הלימפה. כותרת המשנה של השקף היא "הבאת mRNA לתאים הנכונים במקומות הנכונים." הדלתואיד אינו המקום הנכון; בלוטות הלימפה הן היעד.
פעם אחת בבלוטות הלימפה, סוג מסוים של תאים, התאים הדנדריטים, אמור לייצר את חלבון הספייק: כאן מתואר בצבעוניות כ"פוסטר המבוקש" שיעזור למערכת החיסון לזהות את נגיף ה-SARS-CoV-2 במקרה של חשיפה לאחר מכן.
קטע מתוך The Vaccine, הספר שכתבו טורצ'י ובעלה, מנכ"ל ביונטק אוגור סאהין, העיתונאי ג'ו מילר, מסביר מדוע הפלטפורמה של ביונטק מכוונת במיוחד לבלוטות הלימפה:
מה שנודע לסאהין הוא שהמיקום שאליו מעביר חיסון את 'פוסטר המבוקש' שלו באמת חשוב. הסיבה לכך, הבין מאוחר יותר הצוות של בני הזוג במיינץ, הייתה שלא כל התאים הדנדריטים… נוצרו שווים. אלה ששכנו בבלוטות הלימפה – שהטחול הוא הגדול מביניהם – היו מיומנים במיוחד בלכידת mRNA ולוודא שההוראות שנשאו יופעלו. איברים אלה בצורת שעועית, שנמצאים מתחת לבתי השחי שלנו, במפשעות שלנו ובכמה מאחזים אחרים בגוף, הם מוקדי המידע של מערכת החיסון. (עמ' 98)
ואכן, סאהין וטורצ'י היו כל כך נחושים להכניס את ה-mRNA שלהם לבלוטות הלימפה עד שהזריקו להם מבנה mRNA מוקדם יותר ישירות לבלוטות הלימפה של המטופל במפשעה (עמ' 104).
מיותר לציין שגישה כזו לא הייתה צפויה לקבל קבלה רחבה כחיסון! זו הסיבה שבני הזוג, כפי שהוסבר בספרם, היו צריכים לארוז את ה-mRNA בננו-חלקיקי שומנים, על מנת להבטיח ש-mRNA הניתן באמצעות זריקה תוך שרירית, בכל זאת, יתפזר באופן נרחב ברחבי הגוף וכך יגיע לבלוטות הלימפה.
זה אומר שההפצה הביולוגית הרחבה של ה-mRNA שהתגלתה לאחר ההפצה מעולם לא הייתה באג. זוהי תכונה של טכנולוגיית ה-mRNA של ביונטק. לאחר שעורר תגובה חיסונית באמצעות הזרקה למפשעה, אומרים שסאהין אפילו תהה, "עד כמה התגובה החיסונית יכולה להיות משמעותית אם חיסון ייכנס לכל רקמות הלימפה מסביב לגוף, ויגייס את כל ה-DCs המתגוררים [תאים דנדריטים" ] לתוך אקשן?" (עמ' 105)
אז למה ה-CDC שיקר בשנתיים האחרונות והתעקש שה-mRNA "יישאר בזרוע?" ובכן, התשובה הברורה היא שהרעיון של ה-mRNA ישאר באתר ההזרקה מרגיע, מכיוון שאם לא כן, נוכל לחשוש מהשפעות שליליות מערכתיות בדיוק מהסוג שהופיעו מאז ההזרקה.
ראוי לציין, יתרה מכך, שבפיתוח החיסון שלה ביונטק פשוט דילגה על מה שנקרא מחקרי פרמקולוגיה בטיחותיים שמטרתם היא בדיוק לבדוק חיסון מועמד עבור תופעות לוואי מערכתיות פוטנציאליות – והרגולטורים, כולל ה-FDA, תן לחברה לעשות את זה.
לפורסם במקור מאת רוברט קוגון – שם עט לעיתונאי פיננסי, מתרגם וחוקר שעובד באירופה. עקבו אחריו בטוויטר כאן. הוא כותב באתר edv1694.substack.com.
